31 ביולי 2010

our summer

שיר קצבי ומקפיץ, שיצא לאחרונה, של ההרכב דראגונט, הרכב קנדי שנמצא כאן מאז 2005.

כדאי להיכנס למייספייס שלהם, שירים חמודים ומקוריים, לזמרת יש קול חזק ומעניין, והמוזיקה קצבית-אלקטרונית.

תהנו,




30 ביולי 2010

שתבוא

שיר יפה של יהודית רביץ שכתבה והלחינה סיון שביט. יצא באלבום עיר קטנה ב 2007.

השיר מדבר בעד עצמו. לא צריך למהר. היא תבוא.



28 ביולי 2010

עוד מטבע עובר לסוחר

שיר יפה של שלום חנוך, שיש בו הרבה כנות וישירות, על המחיר שמשלם האמן על אמנותו.


לא ניחשתי שאני מבוקש
לא הרגשתי כמה אני חשוף
איך שהגשתי את עצמי על מגש.
זה חוזר אלי ישר לפרצוף


השירים של שלום חנוך יש בהם לא מעט אמירה אישית וחברתית, ותמיד בצורה מרגשת מאוד. גם כאן כדאי להקשיב, ולהתעמק במילים.

תהנו,




27 ביולי 2010

big space

שיר יפה של סוזאן וגה שיצא באלבום השלישי שלה ב 1990.

אני אוהב את המילים החכמות. על הצורך, הקיומי, לדעתי, להפעיל את הרגש, והחוכמה, גם בתוך כל הסדר הזה, שיודע לקבע רעיונית, וגם רגשית.

אפשר גם בשיר עצמו לשמוע את הניכור הזה במנגינה, ואת העקשנות הזאת, בקול. זה מאוד יפה בעיניי.

תהנו,



26 ביולי 2010

עוד מהפכן

אדי גרנט הוא זמר שקשה להגדיר אותו. בלי ספק יש כאן רגאיי, אבל גם פופ לא חסר. הוא שר שירי אהבה והוא שר שירי מחאה.

אדי גרנט התפרסם כבר בסבנטיז, אבל את התקליט שלו אבא שלי קנה ב 1982, זה היה מפתיע מאוד וחדש מבחינתי, הקול המחוספס-אקורדיאוני, יחד עם הסגנון הקצבי, והמשחקים הפשוטים בסאונד גרמו לי להנות מאוד מהמוזיקה.

אדי גרנט פרסם כמה אלבומים, אבל פחות מפורסמים מאלו שהוציא באייטיז, בסוף שנות השמונים הוא הקים אולפן הקלטות, בג'מאיקה, אם אני זוכר נכון, והמשיך לעשות מוזיקה טובה גם לזמרים אחרים.

השיר שלו שאני רוצה להביא לכם הוא לאו דוקא מהמפורסמים שלו, אבל הוא שיר מחאה יפה על חייו הלא-נעימים של עוד מהפכן.

תהנו,

עזה כמוות

the the הם הרכב מוזיקלי בריטי שנמצא כאן מאז סוף שנות השבעים, המשתנה כל הזמן, כאשר הציר המרכזי שלו הוא הזמר והיוצר מאט ג'ונסון.

the the שרים בעיקר על כאב האדם הבודד בעולם שהולך והופך רע ומאיים. מביטים מבט פנימי ומחפשים תובנות לנוכח סיטואציות קשות.

הטקסטים המעניינים נצבעים במוזיקה שיש בה גם אלקטרוניקה וגם כלים ותיקים, והיא תמיד דרמטית, חודרת, ומרגשת.

השיר שאני רוצה להשמיע לכם הוא love is stronger than death. אהבה נפלאה, אבל גם מוות.

מוזיקה טובה,



25 ביולי 2010

מילים

שיר שאני מאוד אוהב של טוקסידומון, הרכב ייחודי שנמצא כאן מאז 1977, אבל נשמע רלוונטי כל הזמן, במיוחד בזכות הנסיוניות וההעזה שלהם, שמסתבר שהשתלמו מאוד.

השיר יצא ב 1985 באלבום holy wars שיצא ב 1984.

אני אוהב את המקצב החוזר, והשריקה הזאת, המעניקים מסתוריות לטקסט היפה, ולדרך בה הוא מושר.

איך בשקט שלך אמרת לי הכל.
ואיך אני רוצה שתגידי לי את המילים האלה שוב.

תהנו.

24 ביולי 2010

מדרדאוס

אני רוצה להכיר לכם את מדרדאוס.

מדרדאוס, הרכב פורטוגלי שהתחיל את דרכו בליסבון, בשנת 1985. בהרכב המקורי היו גיטריסט קלאסי, קלידן, נגן אקורדיון, וזמרת נפלאה אחת, תרזה סאליירו, בעלת קול שהוא לא פחות משמיימי.

המוזיקה של מדרדאוס מושפעת מהמוזיקה המסורתית הפורטוגלית. השירים הם שירים מלודיים מאוד, מאופיינים בשקט פנימי, כמיהה, ועצב.

אוקיי, עכשיו אני צריך להכניס אתכם למים הקרים.

לחצו פליי, התעלמו ממריה המציירת את השיר, היא לא קשורה, אבל זאת הגירסה הכי טובה שמצאתי ביוטיוב, ונמשיך.



נכון יפה?

נכון תרזה סאליירו שרה כמו מלאך?

מצויין. עכשיו שאנחנו מסכימים אני מצרף כאן את האנתולוגיה של הלהקה, שיצאה ב 2007. את השיר הראשון בודאי תזהו, קצת טחנו אותו, אבל גם הוא שיר נפלא, והוא שפרסם את הלהקה בהתחלה. אבל הפרסום הרחב יותר שלה היה בעקבות הסרט 'סיפור ליסבון', של וים ונדרס, שהתבסס על הלהקה עצמה ועל שיריה היפים, שנאספו באלבום ainda.

אלא שמאז, צריך לומר בעצב, הלהקה עברה זעזוע פעם אחת בעקבות החלפת שני נגנים, המוזיקה לא השתנתה, ואפילו קיבלה כיוון מודרניסטי נעים, אבל ב 2007 עזבה תרזה סאליירו את הלהקה לטובת קריירה עצמאית. הלהקה המשיכה, והוציאה שני דיסקים מאז, אבל זה לא אותו דבר.

אז זו האנתולוגיה, ובהמשך אשמיע עוד שירים של מדרדאוס, ושל סאליירו.

תהנו,




23 ביולי 2010

חיוך אחד יסמן לך את הדרך


דנה בקר היא זמרת וכותבת, שנתגלתה בלהקת פונץ', בהתחלה כזמרת ליווי, אבל די מהר עברה לקדמת הבמה, בשני שירי סולו.

הקול המיוחד שלה הוא דומיננטי ומושך, ותמיד משאיר בך משהו.

בתחילת השנה היא הוציאה אלבום סולו, 'זכרונות שקורים עכשיו', שאת כל השירים בו כתבה היא, והלחנים הם של גיטריסט פונץ' אלי שאולי. אפשר לשמוע את כולו בבנדקאמפ.

שיר שלה שאני אוהב במיוחד, ורוצה להשמיע לכם, הוא 'חיוך אחד יסמן לך את הדרך'.
נכון יפה?

תהנו.

<a href="http://danabeker.bandcamp.com/track/--4">חיוך אחד יסמן לך את הדרך by דנה בקר / Dana Beker</a>



21 ביולי 2010

את הלילה שלך מרגיעים

שיר אהבה עצוב של אלתרמן. הלחין עודד לרר, שהלחין גם את סליחות, שר יוסי בנאי.

כל מילה נוספת מיותרת.

תהנו,


החיים בחזקת שתיים

שיר אהבה קטן של האינדיגו גירלז. נעימת גיטרה, וצירוף הקולות המיוחד של השתיים. הסתכלות יפה אל תוך האהבה של שני אנשים, והפזמון הוא האלגברה של החיים, שהם תמיד יותר מאחד ועוד אחד:

אוספים את הכל לסכום האהבה
מכפילים את החיים בחזקת שתיים

השיר יצא בשנת 1994 באלבום swamp ophelia.

תהנו,





hang the rich

רובי רוברטסון התפרסם בהרכב the Band, כאחד הגיטריסטים הטובים בעולם, וב 1987 הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו.

מתוכו אני רוצה להשמיע לכם שיר שאני מאוד אוהב, סיפור אהבה לצלילי מנגינה מתקתקה ומסתורית, היכנשהו במורד הנהר המשוגע.

תהנו.

19 ביולי 2010

אשמה

היום הייתי נורא עסוק וקצת לחוץ, אז לא ארחיב יותר מדי בדברים.

השיר שאני רוצה להשמיע לכם הוא guilt של מריאן פיית'פול, מתוך האלבום broken english שיצא ב 1979.

שיר רציני, וחזק מאוד על תחושת אשמה. אשמה שלא ברור מה סיבתה, והאם בכלל צריך להרגיש. אבל אשמה שורשית. דתית.

המילים נפלאות (למרות שלא הצלחתי להבין למה היא מתכוונת ב "i never stole a doll from lovecraft").

תהנו,



18 ביולי 2010

רוצה לדעת

לחצו פליי, נדבר.



גרייטפול דד הם הרכב מוזיקלי מופלא, רב סגנונות, הפועל מאמצע שנות השישים.

בשנת 1970 היתה הפריצה הגדולה שלהם עם האלבום Workingsman dead, שלקח כיוון יותר הרמוני ,ואולי קצת יותר קליט מהסגנון הבלוזי שאיפיין אותם עד אז.

מתוך האלבום הזה עורר רושם שיר מעניין בשם uncle John's band (התייחסות לשיר של אירווינג ברלין Alexander's Ragtime Band מ 1911). ובתוכו המנגינה, שקטעים ממנה נשאבו מלחנים מזרח אירופאים, והרמוניית הקולות, שההשראה אליה היתה המוזיקה של קרוסבי סטילז ונאש.

come hear uncle john's band
by the riverside
got some things to talk about
here beside the risin' tide

והטקסט, שהוא טקסט מפוכח של סוף שנות השישים. קריאה לדור השלום והאהבה לפקוח עיניים כנגד המציאות הפוליטית של תחילת שנות השבעים. או כמו שניסחו את זה בשיר בצורה יפה.

when life looks like easy street, there is danger at your door

אני התחברתי לשיר הזה דרך הביצוע היפה יפה של האינדיגו גירלז, הרכב שאני מאוד אוהב. ובגלל זה שמתי את הגירסה שלהם בהתחלה. אבל בשביל ההקשר ההיסטורי, הנה הגרייטפול דד.

תהנו.




17 ביולי 2010

בכורה

אני לא צריך לספר לכם על ביורק. אם אצטרך, המקלדת תתפוצץ סופרלטיבים, ואני היום לא בקטע של סופרלטיבים.

ביורק כותבת מוזיקה מהנשמה אל הנשמה. הדרך שבה היא הולכת, מילדותה ועד היום, היא דרך של התפתחות מוזיקלית, פקיחת אוזנים, אומץ לנסות כיוונים חדשים. ולהגיע לתוצאות, שהן, לטעמי, תמיד, יפות.

אלבום הסולו הראשון של ביורק יצא ב 1977, באיסלנדית. אבל אלבום הבכורה הבינלאומי שלה, debut, יצא ב 1993. לא היה דבר כזה לפני, ולא היה דבר כזה אחרי. בסגנון המשתנה משיר לשיר, מלודי-אוריינטלי, דיסקו-אלקטרוני, דרמה-הוליוודית, ומה לא. מנגנים כאן כלים חדישים יחד עם נבל ואקורדיון, טקסטים העוסקים בחברה האנושית, ובאהבה פשוטה.

אני מחזיק לאלבום הזה חסד. במיוחד בזכות שירי האהבה והגעגועים שלו. ברגעים מלאי רגש, אפשר היה לשים את הקסטה, להריץ קצת, ולעצום עיניים.

בוא אלי
אני אדאג לך
הבניינים שלך עולים באש
אתה יכול לקפוץ
אני אתפוס אותך
ואני אחפון אותך
(come to me)

איך מכל האנשים בעולם
רק אחד עושה אותי שלמה
מילה אחת בטלפון
אני שמחה
נגיעה אחת
אני מרחפת
(aeroplane)

אלבום השבוע שלי הוא debut, ואתם מוזמנים להנות ממנו, וגם מביצועים מאוחרים יותר, המבטאים גם את המוזיקליות שביורק צועדת בה עם השנים, של השירים האלה.

תהנו.


come to me




aeroplane



והנה האלבום.

לעוף

אתמול היתה ההופעה של סוזאן וגה בחוות רונית. סוזאן וגה, זמרת נפלאה, היתה מאוד נחמדה, וקצת צרודה, אבל שרה היטב ובאופן מהוקצע את השירים היפים שלה. היה ממש אפשר להתחבר למוזיקה, ולאמיתיות שבה.

חיממו את סוזאן וגה שתי זמרות. שרון קרלן ושירה גבריאלוב שהיו נפלאות גם הן.

שרון קרלן, יוצרת מוכשרת, שכותבת ושרה בצורה נעימה ורגישה, השתתפה בפרוייקטים רבים, והוציאה דיסק בשנת 2007. הנה השיר הפותח את הדיסק. תהנו.




16 ביולי 2010

הולכים לישון

לחצו פליי, ונדבר



רגע, זה קאבר בעצם, או המקור?

או אולי זה המקור?



I go to sleep נכתב ב 1964 על ידי ריי דייויס, מוזיקאי מוכשר, ובעצם שם נרדף (יחד עם עוד שמות) ללהקת הקינקס (עוד נדבר על הקינקס). דייויס כתב את השיר כמתנת הולדת לאשתו ובתו, וכמחווה, שלח אותו לזמרת פגי לי, ששמחה עליו והקליטה אותו ב 1965 (השיר השני ששמתי).

השיר תפס את אוזנם של זמרים רבים, ביניהם גם שר, ואפילו הקינקס עצמם הקליטו ושרו לפעמים את השיר בעצמם, השיר ששמתי ראשון הוא הקלטת דמו של הקינקס, שיצאה מאוחר יותר.

ואיך נולד הביצוע המוכר יותר של הפריטנדרז? ובכן בשנות השבעים והשמונים דייויס היה נשוי באופן כזה או אחר לכריסי היינד, וב 1981 עבד איתה ביחד על כמה שירים (הפריטנדרז עשו גם עוד קאברים לקינקס) מכאן נולד הביצוע הכל כך יפה של השיר על ידי הפריטנדרז.

שילוב נפלא של הקול המעניין והמסקרן של כריסי היינד, הליווי, מה שנשמע כמו חצוצרה רחוקה, הפריטה על הגיטרה. הזמנה לעצום את העיניים, לדמיין, ולאהוב.

תהנו.

15 ביולי 2010

אין לי מושג

אני מאוד אוהב את האינדיגו גירלז, צמד פולק-רוקי אמריקאי, שיום אחד אספר לכם עליו יותר. אני באמת לא מבין למה לא משמיעים אותן ברדיו, כי כל שיר שלהן פנינה, ויש להן שיר לכל מצברוח.

את השיר שאני שם לכם אני מאוד אוהב. שיר של אחד שעוזב הכל. פשוט מפסיק לחפש תשובות, גם לא באנשים, לא מסתכל אחורה, ולא פוחד להיות לבד. אין בזה ביטחון, אבל זה הולך.

תקשיבו להן, אני יודע שלפעמים לוקח זמן לגרובשארק לעלות, אבל זה שווה את השיר המהנה-בפשטותו הזה.

תהנו,



לראות בלילה

סוזאן וגה מבקרת בארץ בסוף השבוע. אני מאוד אוהב את סוזאן וגה, ובהופעה האחרונה שלה אפילו זכיתי לפגוש בה מאחורי הקלעים ולהגיד לה את זה.

הייחוד בשירים שלה הוא הטקסטים האינטיליגנטים, הדימויים הציוריים, והסגנון האישי מאוד. הלחנים הם לרוב שקטים ונעימים, ואפילו בקצביים יותר יש משהו קאמרי.

אני רוצה להשמיע לכם שיר שלה, שיר ששר הורה לילדו, אולי שיר ערש. המילים עדינות וחכמות.

סוזאן וגה שאבה את ההשראה לשיר מפואמה צרפתית בשם "Juan Gris" מאת Paul Eluard



כשיורדת החשיכה
הפחד גובר
הגבול מיטשטש
הדברים נמחקים

אני אלמד אותך לזהות
אני אלמד אותך לראות


אני אגן עליך
אשתדל להיות לך יום
וככל שאוכל, אלמד אותך
את ראיית הלילה

תהנו.



14 ביולי 2010

תה חם

למרות שיש לנו מקלט
יש לנו משאלה אחרונה אחת
והיא תישמע לך מוזרה במיוחד
לא נדע להסביר


תה. בסהרה. איתך.


מעניין.

תה בסהרה הוא אחד השירים שאני אוהב במיוחד, אני לא יכול להגיד שאני מבין אותו. מיהן האחיות, למה היה חשוב להן המפגש האחרון הזה, המיוחד, שעלה להן בחייהן. פוליס תמיד שרו על אהבה אובססיבית, "רוקסן, את לא חייבת לצאת לאורות האדומים", "אהיה כרוך סביב אצבעך", ואפילו "לא יכול לסבול לאבד אותך", אז אולי גם כאן יש אובססיית אהבה שכזו: רוצה אותך, לבד, רחוק, לא משנה המחיר.

הבאס שמנגן בו סטינג, יחד עם המלודיה הנפלאה והעדינה, מוסיפים למסתורין של הסיפור. כמו קטע מרומן.

ולסיום הדרמטי מוסיפה העובדה שתה בסהרה הוא השיר האחרון כמעט באלבום האחרון של פוליס, סינכרוניסיטי.

תהנו.





13 ביולי 2010

סבל כה עמוק

לחצו פליי, עצמו עיניים.



הו, אלי, צרתי כה רעה
איש אינו מבין את צרתי, רק האל


ירדתי מהגבעה, ביום ההוא
כה שמחתי ביום ההוא


חזרתי לחדר, הזמן כה קצר
ובמיטה אז ראיתי, שכב אחי, מת.



הו, אלי, צרתי כה רעה



לשיר קוראים natural blues.

שיר בלוז ישן, משנות הארבעים של המאה העשרים, כאב כל כך גדול, מושר בקול חודר, וצבוע בצבעים המודרנים של מובי, שהאמת קשה לי להגדיר את סיגנונו. יש המכנים זאת אמביינט, או צ'ילאאוט. אני אוהב יותר את המושג צביעה, כאשר החומרים שלו הם מוזיקה מכל התקופות, משולבת בכלים מודרנים, וביחד נוצר ערבוב מיוחד כל כך. לעצום את העיניים ולהנות.
 
השיר הופיע באלבום play, שהופיע ב 1999, והיה האלבום שפירסם את האמן הזה בכל העולם.

משולש אהבה מוזר

אוקיי, לחצו פליי.



אני מרגיש בסדר, אני מרגיש טוב.
אבל אני מרגיש שזה לא נכון.
כי כל פעם שאני רואה אותך נופלת.
אני מחכה שתבואי, ושתגידי את המילים האלה, אותן אני לא יכול לומר.

משולש אהבה מוזר, להיפרד, להתאהב באחרת, ולהיות איתה, אבל עמוק בפנים גם לרצות את זו שממנה נפרדת.

ומזה נולד שיר יפה, שיצא ב 1986 על ידי להקת ניו אורדר, להקת מוזיקה מודרנית עם נטיה לאלקטרוני, שולדה למעשה מהג'וי דיויז'ן, אבל זה כבר סיפור אחר.

השיר הופך מפורסם די מהר, ומופקים לו מיקסים רבים, כיאה לשיר אלקטרוני טוב, אבל גם לא מעט קאברים. כשאחד המפורסמים, והיפה ביותר, לדעתי, הופק ב-1994על ידי הלהקה האוסטרלית פרנטה! (סימן הקריאה במקור)

מאוד מעניין איך משיר קצבי ומודרני נולד שיר עדין, מתקתק, ומופלא.

תהנו.



11 ביולי 2010

לא פשוט להיות קדוש ברחובות

ברוס ספרינגסטין, נישא על הצלחת האלבום born in the USA, הוציא בשנת 1986 אוסף של חמישה תקליטים, או שלוש קסטות, שכללו שירים מהופעותיו החיות בין השנים 1970-1985.

"החמישיה" הדגימה יפה את הקריירה של ספרינגסטין, מנער רוקנרול שרצה הכל, עד לאייקון מוזיקה שיש לו הכל, לטוב ולרע.

החמישיה מלאה שירים טובים, ואני מבקש להשמיע היום שיר ששמעתי אותו שם לראשונה. לצערי לא מצאתי את המקור, אז שמתי גירסה שמצאתי ביוטיוב, שהיא מאוד קרובה לגירסת האלבום.

it's hard to be a saint in the city. שיר רוקנרול קצבי, על חיי הרחוב המוקדמים של ספרינגסטין, יופי של מילים, ואם תחכו מספיק, תגיעו לדיאלוג גיטרות נפלא.

תהנו.



10 ביולי 2010

מבעד לסורגי השיר


לחצו פליי, ונתחיל.



לא מעט שירים יודעים לקלוע למטרה, אחד מהם לוקח את זוג האוהבים המפורסם ביותר בספרות, וממקם אותם ברחובות שלנו.

סיפור אהבה, אמיתי, סוחף, ונפלא. מלא זיקוקי דינור, התרגשות, והבטחות,

שנגמר. זהו.

והיא רוצה להמשיך הלאה, אך הוא מסרב להשלים. מוכה אהבה, הולך ברחובות, בשברון ליבו, ומוצא את עצמו שוב מתחת לחלונה.

"אני לא מבין, יוליה, הבטחת לי הכל! שנהיה יחד! בטוב וברע!, ועכשיו מה אני שומע שאת אומרת?,
אה כן, רומיאו, פעם היה לי משהו איתו!"

עצוב.

השיר שהופיע באלבום השלישי של דייר סטרייטס, making movies, נכתב והולחן על ידי הגיטריסט ומנהיג הלהקה מארק קנופלר, ומאז הפך לאגדה בזכות המילים החדות החודרות אל הלב, המשפטים המוכרים לכולם, המכוסים בשמיכה הנעימה של הלחן היפה, והגיטרה של קנופלר.

וכמובן, הציטוטים והאיזכורים לאורך השיר. למשל:

רומיאו מזכיר ליוליה, "and there's a place for us, you know the movie song". הכוונה, כמובן, לשיר somewhere מתוך "סיפור הפרברים". ואין הזדמנות טובה מזו לשים את השיר בביצוע הנהדר של טום ווייטס.



והשיר שיוליה שרה לרומיאו שהבהיל אותה בלילה "hey-la my boyfriends back" הוא שיר של להקת האיינג'לז מ 1963.




אז יש דברים שימשכו לנצח.

נסיים עם גירסת הכיסוי האהובה עלי לשיר של האינדיגו גירלז, שגם להן אני אקדיש פוסט בקרוב.

תהנו.




לאן נעלמה טרייסי בונהאם?

היא לא.

לחצו פליי, ונדבר.




טרייסי בונהאם, אמנית אמריקאית, התחילה לשיר בגיל מוקדם, וכנערה כבר ניגנה בפסנתר ובכינור (המהווה מרכיב דומיננטי באמנות שלה). וב 1996 הוציאה את האלבום הראשון שלה, מתוכו הסינגל הבועט mother mother  שאתם שומעים עכשיו ואומרים לעצמכם - אההה, היא! איפה היא בעצם?

אז ככה, מאז היא המשיכה לנגן וליצור, ולמרות שלא הוציאה להיטים שוברי קופות, עדין כותבת שירים יפים, אשר קולה, שיודע להישמע עדין או מחוספס, יחד עם הכינור שלה, מוסיפים להם מורכבות ועניין. היא אוהבת לומר שהיא יוצרת לפעמים לקריירה, ולפעמים לא-לקריירה. נחמד.

טרייסי בונהאם מופיעה בהפסקות בארצות הברית ובאירופה, בין לבין לימדה את עצמה גיטרה, והדרכת יוגה, ומוציאה אלבום כל חמש שנים בערך, האלבום החדש שלה יוצא ב 12 ביולי השנה. לא עוד הרבה זמן. מתוכו אני רוצה להשמיע לכם את השירים הבאים, באדיבות הלייבל של האלבום. בשיר הראשון, devil's got your boyfriend, תוכלו לשמוע שוב את הכינור שלה.

תהנו,



9 ביולי 2010

על הגבול

אל סטיוארט הוא מוזיקאי, יליד בריטניה, שהתפרסם בשנות השבעים עם פריחת סגנון הפולק בריטי, עם שירים נפלאים, שהמפורסם בהם היה the year of the cat.

מאז, למרות שלא פרסם הרבה להיטים, המשיך ליצור ולהתפתח, עבד עם יוצרים מפורסמים אחרים, והיווה השראה גם לדור הנוכחי של אמנים. גם היום הוא ממשיך ליצור ולהוציא שירים יפים.

אך בכל זאת, אני רוצה להשמיע לכם שיר מוקדם שלו, שאני מאוד אוהב. שמו on the border. מעין נבואה על החברה האנושית בסוף המאה העשרים, שהיא כמו ניצבת על גבול, ומהרהרת על המשך דרכה.

תלחצו פליי לאחת הפתיחות המוכרות ביותר בתולדות הפופ.

תהנו.





8 ביולי 2010

האינסידנט

אז פורקופיין טרי הופיעו אתמול בתל אביב, אחרי עשר שנים שלא ביקרו פה.

פורקופיין טרי, למי שלא מכיר, היא להקה ותיקה ופוריה מאוד, שעושה מוזיקה מעניינת, המשלבת כבד ורך, אקוסטי וחשמלי, בהרבה מאוד יופי.

ההופעה הציגה בעיקר את האלבום האחרון שלהם, the incident. הרהורים של אדם על עצמו, על החיים, ועל העולם, שהגורם לכתיבתו היה שלט "incident" שעמד בצד הכביש, כהתראה על תאונה, ומכאן כל אחד יעשה את הקישורים לבד.

אחרי הרבה זמן שלא הייתי בהופעת רוק נהניתי לספוג את הבאסים מהרצפה, את הקצב מהרמקולים, ואת המוזיקה מהאויר. טקסטים מעוררי מחשבה, מלווים בגיטרות נהדרות, ובתוף גאוני. מזמן לא שמעתי תופים כל כך מעניינים, מדהימים וסוחפים כמו ששמעתי אתמול.

 הלהקה ניגנה עוצמתי ומדוייק. פשוט נפלא. רק חבל שכל פעם צריך לסבול מעשן הסיגריות שעושנו שם ביתר.

אז הנה האלבום the incident, תהנו

(אני אוהב את שיר מס' 9, time flies, מאוד, אגב)





והערה אחרונה, להקת החימום בהופעה היתה איטליז, שנתנה הופעה לא כמו שהם יודעים לתת, לדעתי העניה. כד לתת להם את הכבוד המגיע להם הנה הקאבר שלהם ל army of me של ביורק



lazarus, שם זמני

אתמול היתה הופעה מדהימה של פורקופיין טרי, כשיהיה לי זמן ארחיב את הפוסט ואספר עוד

בינתיים תשמעו את לזרוס.

7 ביולי 2010

הרוח שאנחנו

רייצ'ל סייג' (כך נראה לי שקוראים לה, כי כותבים את שמה Rachael Sage) היא זמרת-יוצרת אינדי אמריקאית ותיקה מאוד, בנוסף על היותה פסנתרנית, רקדנית, ובכלל טיפוס מיוחד.

בטויטר שלה היא כותבת על עצמה: Award-winning art-pop singer/songwriter/producer/diva. ובאמת, השירים שלה יפים ומיוחדים. צועדים כך על השוליים של המיינסטרים, כמו ילד שהולך על שפת המדרכה.


אני רוצה להשמיע לכם את the spirit we, מאלבומה הראשון שיצא ב1996. שיר רומנטי, על אהבה מסובכת, עם זוית ספיריטואלית. גם השיר עצמו נשמע קצת כמו שיר פולחן פולקי שכזה. 

תהנו.








6 ביולי 2010

drive

מליסה פריק (Ferric) היא זמרת אמריקאית פעילה מאוד מזה כעשרים שנה, מאחוריה, מלפניה ומצדדיה 15 אלבומים. נתקלתי בה במקרה, כששמעתי את השיר שאני מביא לכם, drive.

אוהב את הקול המחוספס מעט, את המנגינה המונוטונית של הנסיעה הזאת.

דרייב זה השיר המפורסם ביותר שלה, יש לה עוד מלא, אולי אביא לכם בהמשך.

תהנו,



5 ביולי 2010

כמו הרוח

בשנת 1957 יצא לאקרנים הסרט, שאני בטוח שכולכם שמעתם עליו, "פראית היא הרוח", או כמו שאתם מנחשים כבר מהפתיח, Wild is theWind.

הסרט, מלודרמה מהסוג הרגשני במיוחד, בכיכובו של אנתוני קווין, סיפר על משולש אהבה אמריקאי-איטלקי, עם אלמנטים של סוסים פראיים, אהבה פראית, יצרים, ומוות.

אהבה פראית.

כמו הרוח הפראית

הנה הטריילר, התרשמו בעצמכם.



את שיר הנושא של הסרט שר הזמר המפורסם ג'וני מאתיס, והשיר,כמו הסרט, מלודרמטי להפליא, שלא לומר נוגע בקיטש. ואילו מילים!

תני לי יותר מליטוף אחד
השביעי את הרעב
כשאת נוגעת בי אני שומע קול מנדולינות (!)



אבל שיר טוב, כמו שיר טוב, לא עוצר כאן, ומהר עושה לו כנפים, וגירסאות שונות.

בין השאר שרה אותו נינה סימון ב-1966, ועשר שנים לאחר מכן, דיוויד בואי, ששמע את סימון, ואהב מאוד, לקח את השיר הפך אותו לשיר אהבה עוצמתי. מהעוצמתיים ביותר שיש.

העוצמה של השיר הזה הוא בשקט. הליווי הכמעט בלתי מורגש, כמו וילון שנע במשב רוח קל, התיפוף המהיר, השקט, המתגלגל, אבל העדין כל כך.

והקול המיוחד כל כך, העמוק והדרמטי, המשתנה בעוצמתו, פעם אנחה, פעם כאב.

כמו ההרגשה שמרגיש כל אוהב.

ופתאום אתה מבין את האוצר שטמון בשיר הזה:

אהבי אותי, ספרי לי שאת אוהבת
בנשיקתך חיי מתחילים
כמו שעלה נצמד לעץ, אהובתי, היצמדי אלי
הניחי לרוח לנשוב בליבך
כי פראית היא הרוח

איזה יופי

תהנו,




3 ביולי 2010

חזרה לבית המתוק

בייבי את לא רוצה לחזור למקום הישן ההוא, הבית האהוב?

השיר הזה בעל אלף הביצועים, כאשר אחד המוכרים יותר היא מההופעה בסרט האחים בלוז, מקורו בשנות השלושים, כשיר בלוז על איש, שרוצה לחזור, אבל לא ברור כל כך איך, דרך קליפורניה, או דה-מוין, או מי יודע לאן, אבל עם הזמן נעלמו המקומות האחרים, והכיוון היה ברור.

שיקאגו.

אני אוהב גם את השיעור בחשבון לגיל הרך:
one and one is two
six and two is eight
six and three is nine
nine and nine is eighteen

וכמובן, את הסולואים של הגיטרות, וכלי הנשיפה, המשתנים בכל ביצוע, ואיך הקצב של השיר לוקח אותם למקומות נפלאים.

זאת הגירסה המפורסמת מהאחים בלוז.



והנה הגירסה המקורית, של רוברט ג'ונסון. תשמעו אותו הולך לכל המקומות, אבל בסוף חוזר לבית המתוק, שיקאגו.



תהנו.

2 ביולי 2010

רומנטיקה מודרנית היא פרי מוזר

באחת הסצנות הראשונות של הסרט 9.5 שבועות של וכו', לוקח מיקי רורק את בח"ל לביתו, וכחלק מהאקט הפתייני הוא שם לה דיסק.

הקול הרך, היוצא מהלב, והמסתורי מאוד שייך לאחת ממקורות ההשראה של המוזיקה מאז ומעולם. לא קשה לזהות.

southern trees bare strange fruit

"זאת בילי הולידיי", שיר על פרי מוזר, שמשרה אוירה מעניינת, מרתקת. רומנטיקה מודרנית היא פרי מוזר.

אז זהו, שלא.

השיר נכתב ב 1936, בעקבות מעשי לינץ' שנעשו בשחורים בדרום ארצות הברית, את השיר כתב מורה ניו יורקי, ולאחר שהולחן, השיר הצליח כשיר מחאה במועדונים ניו יורקיים.

בעקבות זאת גם בילי הולידיי התחילה לשיר את השיר, ולשלב אותו בהופעותיה, אך רק לאחר כמה שנים טובות השתכנעו בחברת התקליטים שלה להקליט את השיר.

זה שיר חשוב, העדינות בה מושרות המילים, והמוזיקה השקטה רק מחדדים את המסר הזועק מהתיאורים החדים, הניגוד בין הדרום האלגנטי ובין סצנות ההרג של אנשים על לא עוול בכפם.

עכשיו תשמעו



מאז שהשיר התפרסם נעשו לו המון ביצועים. אני באופן אישי אוהב מאוד את הביצוע הנקי של סטינג, אבל אני לא מוצא אותו ברשת, אז אני שם את הביצוע שלו עם הלהקה של גיל אוונס, תלחצו פליי.




1 ביולי 2010

saturn

סטיבי וונדר הוא מישהו שאני מחזיק ממנו.

אגדה, אדם שנחלץ מעוני, התמודד בהצלחה עם מוגבלות, וזאת בזכות המון כישרון ולא מעט שכל.

בגלל הרבה שירי פופ שחיבר יש שרואים אותו קצת קיטשי ודביק, וזה במידה מסויימת נכון, אבל מצד שני הוא גם אחראי ליצירות מוזיקליות מעניינות כמו החיים הסודיים של הצמחים ולשירי מחאה מדוייקים על מצב האפרו-אמריקאים, שאז אפילו לא קראו להם כך, בארצות הברית (נושא שאני מבטיח לחזור אליו בפוסטים אחרים כי יש לי חיבה למה שנקרא "מוזיקה שחורה").

נזכרתי בו היום כי השמיעו בבוקר את lately, ורק היום קלטתי שהוא שר "I hope my premonition misses". הצתה מאוחרת.

השיר שאני רוצה להשמיע לכם הוא מתוך song in the key of life, שהוא בעצם אלבום כפול עם תקליטון בונוס (פוריות או לא פוריות?). אבא שלי קנה אותו כשהייתי ילד, אבל אני גיליתי אותו רק בשנות העשרה המאוחרות, מתוכו אני רוצה להשמיע לכם את saturn.

תהנו