She’ll never go to hollywood

ג'ולי קרוז מוכרת בעיקר בזכות קולה המיוחד אפוף המסתורין, ושיתוף הפעולה שלה עם דייויד לינץ' ואנג'לו בדלמנטי העומדים מאחורי רוב הפקות השירים שלה. יחד עם זאת, היא עומדת לפני הוצאת אלבום חדש בשיתוף פעולה עם יוצרים אחרים, מעניין איך הוא יישמע.

השיר הזה הוא מהתקופה הראשונה, מ-1991, עם המילים והאוירה האופיניים של לינץ'. והוא מתלבש לי עם אוירת יום השישי האפרורי הזה, שנושא איתו את הענן הרומנטי של חגיגות סוף השנה האזרחית.

אז תהנו,

מי שתק ולא בכה

שיר שאני מאד אוהב של אחינועם ניני וגיל דור, שפתח את אלבום האולפן הראשון שלהם שיצא ב-1993. אוירת המסתורין והקצב השקט הולמים את קולה הצלול הנעים והמיוחד של אחינועם ניני. אלה, יחד עם המסר המחזק יוצרים כאן שיר שקשה להתנתק ממנו.

תהנו,

תפילתי לבטח שומע

אחד מהשירים היפים של גזוז, שבעצם הוציאו אלבום אחד ויחיד בשנת 1979, שכל שיר בו הוא נפלא.

אני אוהב את השיר הזה בגלל השילובים המעניינים של קולות חברי הלהקה, גם הרמוניות ביחד (ראו המחווה לבי-ג'יז בסוף השיר), ביחד עם קטעי הסולו הקצרים שהם מאוד מיוחדים בעיניי בצבע הקולות (ואני נשבע לכם שאני שומע שם תכלת, תקשיבו אם אתם לא מאמינים).

תהנו,

תעזבי

סיון יחיה היא מוזיקלית נורא. זמרת ויוצרת עם המון כישרון וחדות, וניתן להתרשם ממנה בפרוייקטים שלה ביוטיוב, האישי, וגם קרטיב2.

אלבום הבכורה שלה שנקרא "נצחונות" נמצא כבר בבנדקאמפ, והשיר הבא הוא מתוכו. שיר פרידה עצוב אבל מקסים.

תהנו,

hear me calling

בחורף
כשהעלים חומים
והרוח מקפיאה
וכל הציפורים עפו לקיץ
אני קורא, שמעי אותי קורא
הקשיבי לי קורא

מילים פשוטות, טפטופי רגש וכמיהה, ומנגינה מלודית ויפה של להקת העד של סטיב מילר. שהתחילה אי שם בסוף הסיקסטיז, ולמעשה לא הפסיקה עד היום. השיר הזה יצא בשנת 1977 באלבום השניים-עשר שלהם. כן.

תהנו,

like me

שירה גבריאלוב עושה קאבר יפה ל crazy של גנארלס בארקלי. ולמרות שאני לא משתגע על קאברים שהם קופי למקור, הקול שלה הוא יפה, וגם הביצוע האישי שלה לשיר הזה.

שירה גבריאלוב היא זמרת שכדאי להכיר בכל מקרה. היא הוציאה כבר אלבום אחד, והשני יוצא בקרוב.

אז תהנו,

nothing like the sun

שיר לעת לילה של סטינג.

באלבום הסולו הראשון שלו הוא שר שיר על ערפד, עפ"י סדרת הערפדים של אן רייס, ובאלבומו השני הוא שר לנו גם כן שיר סהרורי-אינסומני-מיילל אל פני ירח.

מנגינה נכונה, ג'אזית, עם באס מדוייק, וסקסופון חכם. ושורה אחת של מפואמה של שייקספיר, שמופיעה גם בשם האלבום.

ללילה זה מספיק.

תהנו,

the presidetial elect man said

זה היה הלהיט האחרון, ולא מני רבים, של הלהקה האנגלית china crisis שעשתה באמצע האייטיז מוזיקה מאוד מעניינת של רוק-גל חדש-פוסט פאנק-מה שתרצו.

זה שיר נורא יפה ונורא אנגלי גם במנגינה וגם במילים האנטי-חומרניות. ואני אוהב אותו מאוד.

תראו אם גם אתם.

might as well face it

וזה השיר המוכר של רוברט פאלמר שכאן שרים אותו Florence + The Machine.

על שניהם יש הרבה מה לומר (ועוד נגיד), אבל הקול המיוחד של פלורנס וולש, יחד עם המוזיקה של המכונה, שומרים בסה"כ על הגישה של פאלמר, ומוסיפים לו פרשנות רוק נעימה. וזה די מדבר בעד עצמו. אז, לכן, די כרגיל, ניתן למוזיקה את הפרונט.

גירסת הקאבר הזו הופיעה בתור הבי-סייד של You've Got the Love, שגם הוא קאבר מעניין שהא שרה. וגם אותו נשים מתישהו. אבל אם בא לכם בינתיים יש קישור ליוטיוב שלו.

תהנו,

journey under skin

השיר הזה הוא אחד מהשירים האלה, שבסופם אתה אומר לעצמך "איזה שיר!"

זה שיר מהאלבום השלישי של הווטרבויז, שקורא לך למסע מתחת לעור, למסע רוחני אליך פנימה. שאין צורך לקחת אליו תיק. כל שצריך לעשות זה לעצום עיניים, להניח, לנשום, לחוות, ולהיכנע.

וכל זה עטוף במנגינה מסחררת. קצבית, ואז מניחה, מרגשת, ושוקטת, אינסטרומנטלית, וקלאסית, עם כינור מופלא ומרעיד רגש.

יש בשיר הזה רגעים קסומים. נגינת הפסנתר, הדיאלוג בין הסולן לכינור, וקטעי הסולו.

שיר מופלא, תהנו.

and i try

אלה ביורק ופי.ג'יי הארווי שרות את השיר המוכר של הרולינג סטונז: I Can't Get No Satisfaction.

יש פה כל מה ששיר טוב צריך. קצב, חשמל, ושתי זמרות מופלאות שנהנות מכל שניה.

לא צריך יותר כלום.

תהנו,

all the rides

שיר של טום ווייטס משנת 1980, שהוא כתב למי שלימים נישאה לו, ובאותה תקופה התגוררה בניו ג'רזי.

שיר של אהבה בצורתה הכי פשוטה, אהבה רגילה של אנשים רגילים, שהיא הכי גדולה שאפשר.


השיר הזה אומץ מהר מאוד על ידי ברוס ספרינגסטין, שהקליט אותו בתור הבי-סייד של הסינגל cover me, ומאוחר יותר הוא יצא בגירסאות הופעה אינספור, שאחת מהן גם הבאתי לכם.


תהנו,

you and i are lovers

אני זוכר חסד נעורים לסטינג.

פוליס התפרקה, וסטינג ליכד סביבו אמנים מתחום הג'אז ויחד איתם הוציא את אלבומו הראשון מחוץ לפוליס "the dream of the blue turtles"  זה היה בשנת 1985. לאחר מכן מסיבוב ההופעות של האלבום נולד הדאבל-אלבום "bring on the night", שכלל בתוכו גם שירים מוקדמים יותר. מתוכו אנחנו נשמע את I burn for you. שיר אהבה נפלא, שבמקור סטינג כתב אותו לפסקול של סרט, עוד בתקופת פוליס, אבל כאן המלבוש הג'אזי הקל מרענן אותו, ואפילו מעמיק אותו.

תעצמו עיניים ותקשיבו.

הוא חוזר

יעל לוי שרה את שירם של תרצה אתר ונפתלי אלטר, על הנשים המחכות.

מחכות שיבוא, עם ברכה ואושר, ושיהיה כמו הגשם.

ואם הגשם יבוא, אז גם הוא יבוא.

ואנחנו, שהגשם שלנו אחר לרדת, לבסוף הוא בא, נקווה שהוא בא כדי להישאר.

ונקווה שהוא יביא לנו ברכה ואושר.


תהנו,

אגרוף של רחמים

להרכב הזה קוראים fistful of mercy, ומשתתפים בו המוזיקאים הותיקים בן הארפר, ג'וזף ארתור ודאני האריסון (הבן של), שחברו יחד לפני זמן לא רב, ובתקופה קצרה הוציאו אלבום יפהפה, המאופיין בשילוב מעניין של קולות, מנגינות שקטות ועמוקות, וגיטרות. כיף להאזין להם.

ואתם לא שמעתם אותי אומר ביטלז, כי לא אמרתי.

תהנו,

whisper till I fall apart

שיר שתפס את אוזני במהלך שיטוט ביוטיוב. לזמר קוראים גרג לאסוול, ומאחוריו כבר כעשר שנות יצירה וכמה אלבומים. השיר הזה הוא מהאלבום השני שלו, שיר מלאנכולי, על מערכת יחסים שמתפרקת, בקול נעים, ועם מנגינה מעניינת, אני בעיקר אוהב את הבנייה האינסטרומנטלית לקראת הסוף. שווה להקשיב,

תהנו.

Manhã De Carnaval

השיר הזה נקרא "בבוקר הקרנבל" והוא משותף למוזיקאים לואיז בונפה ואנטוניו מריה שחיברו אותו לפס הקול של הסרט "אורפאו נגרו", שהוא עיבוד חופשי קצת לסיפורם של אורפיאוס ואאורדיקה מהמיתולוגיה היוונית, המתרחש בברזיל של שנות החמישים.

השיר יצא בשנת 1959 והוא הזכור ביותר מהסרט, אולי אפילו יותר מהסרט עצמו.

כאן שרה אותו הזמרת מאייסה. שאני לא כל כך יודע לספר עליה, פרט לכך שזה הביצוע הכי קרוב למקורי. משנת 1960.

תהנו,

יום ולילה

מדרדאוס שרים

my days are at night
and my nights is during the day

זה שיר אהבה בעצם, אבל הימים שמתערבבים בלילות, והלילות שהופכים ימים הזכירו לי את השיר הזה.

סלחו לי על שאני לא משמיע לכם שירים בימים מטורפים אלה

הכאב, הצער, הכעס, לא נותנים.

המכה אחרי מכה שאתה מקבל בראש, בהיגיון, באמונה, באופטימיות. לא נותנים.

מכת יום-כיפור. השאננות, שכרון הכח.
מכת מלחמת המפרץ הראשונה. המחדל, זריית החול בעיניים כשהריצו אותנו לקנות סלוטייפ ואקונומיקה.
מכת רצח רבין. חוסר הסובלנות, הלגיטימציה ללקיחת חיים.
מכת האש. חיי אדם הם חישוב של תוחלת סטטיסטית בחלוקת המשאבים של המדינה.

פשוט נורא.

הניסיון מראה שזעם בא וזעם עובר. פתרונות יש המון, ורעיונות טובים למכביר. אך היישום שלהם דל וזוחל, אם בכלל. הרוב הדומם ימשיך להיות דומם, וימשיך להיות רוב. ועד שלא ייפקחו עיני ההנהגה ויתחילו להיות כאן מעשים ולא מילים, לא נגיע רחוק, ורק ימשיכו נפילות.

מעשים שיפחיתו את הקיטוב
מעשים שיפחיתו את הפילוג
מעשים שיפחיתו את האיבה
מעשים שיקרבו את השלום

אמן.

אינסופי ספיציפי

וזאת מריסה מונטה, שעוזרת לי כאן לסגור לאט לאט את השבוע הברזילאי הזה.

הזמרת הזו, ילידת ברזיל, מפורסמת מאוד בארצה, ושרה בסגנונות רבים, כולל הסגנונות שדיברנו עליהם לאחרונה, הסמבה והבוסה נובה.

השיר הזה נקרא על שם אלבומה האחרון, והוא נעים לנפש, ויוצר אצלי תחושה של חופש, מרחבים, ומנוחה.

תהנו,

Voce e Eu

איך אפשר שלא לאזכר את תרזה סאליירו בהקשר של השירים האחרונים של מוזיקה בשפה הפורטוגזית? אז הנה היא, באלבום שהיא שרה בו עיבודים ג'אזיסטיים למוזיקה ברזילאית של סמבה ובוסה נובה ביחד עם המוזיקאי ג'ואאו קריסטל. זה השיר האחרון או הלפני אחרון בדיסק שנקרא Voce e Eu שיצא ב 2007, ואיתו היא אפילו הופיעה בארץ.

לשיר קוראים A banda, תהנו.

be the sun

בברזיל כדי לתאר משהו שעושים אותו בקסם, קלילות וטבעיות, משתמשים במילה "בוסה". וממילה זו גם נגזר הסגנון המוזיקלי שתיאר את השירים של היומיים האחרונים - בוסה נובה.

ואני חושב שדרך יפה לבטא את הבוסה הוא השיר הפותח את האלבום החדש של מיכל לוטן, שנקרא "Be Bossa". הקשיבו, והבינו בעצמכם.

תהנו,

במחול עד כלות הלהבה

ובאותה התקופה של ארץ טרופית יפה, חוברת יהודית רביץ ליוני רכטר וביחד הם מקליטים את האלבום "באופן קבוע וחד פעמי", שמזמן הפך לקלאסיקה ישראלית עם שירים כמו עטור מצחך, דמעות של מלאכים, מה עושות האיילות. והשיר הזה.



במקצב שמתכתב עם שירי ארץ טרופית, מתנגנות המילים של יעקב רוטבליט, מרקדות סביב צליליהן. והמנגינה מסתחררת כמו קרוסלה, והכלים באים והולכים, כמו מחול. 

תהנו.

עוד געגוע

באופן מעניין, רוב המוזיקה הברזילאית שתורגמה או עובדה לעברית מקורה בשירי הסמבה והבוסה-נובה של שנות השבעים.

היו אלה מתי כספי ואהוד מנור שנדבקו בחיידק הברזילאי והביאו לישראל את השירים של היוצרים הקלאסיים של ברזיל, והזמרים ששרו אותם, ואשר משיריהם הורכב בשנת 1978 האלבום "ארץ טרופית יפה", היו מתי כספי, יהודית רביץ, קורין אלאל, יוריק בן דוד, צילה דגן והפרברים.

אין ספק שההיכרות עם השירים היפים האלה פתחה לרבים את החלון למוזיקה הפורטוגזית היפה. ומתוך האלבום ארץ טרופית יפה נשמע את סמבה בשנים, שאותו אני אוהב במיוחד. שיר אהבה פשוט בשני קולות מוכרים, שנשמעים כל כך נכונים, ביחד ולחוד.

תהנו,

sea of love

אוקיי, לחצו פליי. אתם מכירים את השיר. זאת הגירסה המקורית שלו:



השיר נכתב ב 1959 ע"י פיל פיליפס, שגם שר אותו, וזינק בבת אחת לראש המצעדים של אותה תקופה. אפשר להבין. רומנטיקה, קצב איטי, מוזיקה קליטה, לחן מעניין, וים של אהבה.

ושיר טוב כמו שיר טוב זוכה לגירסאות אינספור. המוכרת שבהן היא  זו של ה"האנידריפרז" נוטפי הדבש משנת 1984. עם שמות כמו רוברט פלאנט, ג'ימי פייג' וג'ף בק קשה לפספס. כאן כבר השיר מקושט מכל הכיוונים במיתרים רומנטיים, פם-פם-פם נשי (במקורי זה היה גברי, אם שמתם לב) וסולו גיטרה דביק להפליא. ספריי שיער מכל עבר. אבל קליט ויפה, ולהיט לא קטן. הנה.



אבל הגירסה שאני הכי אוהב היא של טום ווייטס משנת 1989, שלקח את השיר הזה למקום אחר לגמרי. מקום בו אפשר לרגיש את עומק האהבה, את רבדיה, טום ווייטס הופך את השיר הזה לשיר חי ומדבר.

אני רוצה לומר לך, כמה אני אוהב אותך
אבל אני כאן למטה, בים האהבה.

תהנו,

בדיוק אבל בדיוק

ירונה כספי היא יוצרת ותיקה מאוד, כותבת, מנגנת, מלחינה וזמרת. עם קילומטראז' נכבד במוזיקה הישראלית, בכללן חברות ב"גוונים כהים" וב"כרמלה גרוס ואגנר". ובחמש השנים האחרונות הספיקה להוציא כבר שלושה אלבומים. האחרון שבהם, "אגו", יצא באוגוסט האחרון. מתוכו השיר של היום.

רוק עם גישה נכונה, וכישרון שצריך להכיר, תהנו.

יפה יותר. אחר

וזה השיר היפה של יוני רכטר "שוב היא כאן", למילים של עלי מוהר. השיר יצא באלבום "התכוונות" ב 1979.

שיר פשוט, חכם, ויפה יפה. מתחילים בבית ראשון נקי וריק, ואז תקשיבו איך בשקט ובעדינות, כמו בפגישה מחודשת, מצטרפים הגיטרה והמיתרים בבית השני. משהו מתעורר, הולך ומתעצם, ומשמח. בדיוק כמו כל הכלים שבבת אחת יוצרים את השיא בפזמון.

כמו שכתוב. מסוער יותר, מהיר יותר, יפה יותר. אחר.

אה. ואין לי מושג לגבי הבחור שעושה את הליפסינג. פשוט זאת הגירסה הכי טובה לאוזן שמצאתי ביויטיוב.

תהנו,

catch a firefly

להרכב הזה קוראים 9:58, להקת רוק שעושה את הצעדים הראשונים שלה במוזיקה, עם כמה שירים מקוריים ששוחררו לרשת.

השיר הזה תופס יפה את האוזן, במקוריות, בחן שבו הוא מושר, בקטע גיטרה יפה, ובמסתורין של השפירית הצבעונית.

כדאי לשמוע, תהנו.

the memories come back to haunt me

שיר של ברוס ספרינגסטין מסוף שנות השבעים. שיר עצוב, שנפתח בקטע מפוחית כואב, ומתאר חיים לא פשוטים, ואהבה שמנסה להחזיק מעמד, נאחזת באדי זכרונות הנעורים.

תהנו,

אותך תמיד ארצה

וזאת אביגיל רוז בשיר אהבה מורכב, רגיש, ונעים נעים. ולמרות שהוא כבר ותיק, מעניין להקשיב לקרוסלת המילים שלו שוב, ולהבין איך הוא מסתובב מן התמימות והילדותיות, אל הריאליות, הפיכחון והכעס. וזה מאוד יפה בעיניי.

אז תהנו,

my heart is alive

וזה המשך מהבוקר. עוד שיר יפה מהפרוייקט של אונילי ועשת.

מזדחל במעלה הגב, כמו ליטוף, מחלחל לתוך הכרה, ואז זורח באור של חיים ואהבה. כיף אמיתי.

תהנו,

shhh

הפרוייקט הסודי של אונילי ושאולי עשת. הפקה מעניינת מרובת סגנונות וקצב, שתצא בקרוב כאלבום, ובינתיים אפשר להנות ממנה בדף הפייסבוק, בבאנדקאמפ ובעוד מקומות. היה לי יפה לגלות את זה, ונראה לי שגם לכם זה יהיה מעניין לשמוע.

אהבה למוזיקה בכל תו והברה. לשיר הזה קוראים climb. תהנו.

למה את שותקת

דו שיח שבין האדם לתקוותו, משל על המקום הזה שבין הסבל לאושר, המצטמצם לעיניה של יונה ובפיה עלה של זית.

משל נוח של נתן יונתן, המביט בעיני היונה ומבקש תשובה.

עד מתי נישאר לבד. עד מתי נישאר כאן ולא נדע.

כי כבר אין כח.

הלחן היפה הוא של שלמה ארצי, שגם שר את השיר. האלבום היה גבר הולך לאיבוד, שלמעשה פתח את הדרך לקריירה המוזיקלית שלו, אחרי שכמעט אבדה תקוה. כמו היונה.

תהנו,

nobody loves me

שיר יפה וחורפי מ-1995 של פורטיסהד. על רגשות, מסתורין, ואהבה אחת.

על פורטיסהד נספר פעם אחרת, יום שישי טיפה עסוק היום. ועוד לא הגעתי לקפה. בכלל, אם חושבים על זה, זה שיר לא רע לקפה.

תהנו,

i let him go

קאליפסו היתה נימפה שכלאה את אודיסאוס על האי שלה למשך כמה שנים, עד שזאוס החליט שמספיק עם כל זה, ועזר לו להימלט.

סוזאן וגה החליטה שהצד של קאליפסו לא קיבל מספיק תשומת לב, ושרה את השיר שלה. שיר עצוב על בדידות, על ויתור, ואהבה שלא תהיה יותר.

תהנו,

back to my boat

השיר שנשמע הוא של להקת סטיקס, להקת בלדות רוק משיקאגו, שהצליחה לא רע בסוף הסבנטיז. השיר הזה היה מפורסם מאוד בזמנו, ומושמע עד היום.

מה שמוצא חן בעיני לגביו היא הפריטה היפה, שפותחת את השיר, ממשיכה ללוות אותו, וחוזרת שוב בצורה יפה באמצע. והאקורדיון, שהוא יחד עם כלי המיתר נותנים לשיר משהו שרומז למוזיקה עממית מזרח אירופאית, אך עם זאת הלחן הוא אמריקאי כל כך.

תמונת האיש היורד לסירה שלו בנהר, וסטיקס הוא הנהר שלוקח אל השאול, ואתה מתנדנד בה ממערב למזרח, ושוב למערב. נחמד.

תהנו,

כן כן גם אני בקטע

זה משהו שנתקלתי בו לאחרונה של רייסקינדר. זה מוצא חן בעיני מאוד, ויאפשר לחלק מכם לסלוח לי על נוסטלגיית הסבנטיז הרומנטית שאני אשים מחר.

אני גם נורא מקוה שידבק לי הבאנדקאמפ, לאחרונה יש לי בעיות עם זה.

תהנו,

כשאצא מתוך הסף

אם האחים והאחיות היו המאמאס והפאפאס, אז הכל עובר חביבי הם המנהטן טראנספר הישראלים.

במעט שנים, בסוף הסבנטיז- תחילת האייטיז, הם יצרו סדרה של שירים יפים יפים עם גוון של סיקסטיז, הרמוניית קולות מוצלחת, ומילים מקומיות וחכמות. משירי משוררים ועד לקברט.

אני חושב ש"תלווי אותי" הוא השיר שלהם שאני הכי אוהב. יש בו אהבה שקטה, חיפוש קירבה, וגעגוע, לחן יפה של יובל דור למילים של רחל שפירא.

תהנו,

a bottle of rain

זה רובי רוברטסון, שם נרדף ללהקת The Band, וגיטריסט נפלא, שבשנת 1987, הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו, עתיר אמנים אורחים כמו פיטר גבריאל ובונו, ועתיר בלדות רוק כמו שאבן שושן התכוון שהכניס את הערך בלדות רוק למילון החדש.

בראשית ימי הבלוג הזה שמתי לכם שיר מתוך האלבום, עם סיפור אהבה אמריקאי, מעוגן במונחי בסיס כמו קפה, שברולט, ונהר משוגע. השיר שאני אשים לכם עכשיו גם הוא עתיר דימויי אהבה והקרבה כמו חץ שבור, בקבוק גשם, וכמיהה אפלולית.

תהנו,

strawberries cherries

שיר בסגנון המערבון, המספר על גבר אשר הלך שבי אחרי אישה יפה, שבסופו של ליל אהבה ואלכוהול, הותירה אותו ללא כלום.

השיר נכתב ב 1966 ע"י לי הייזלווד, כדואט עם הזמרת סוזי הוקום, אך התפרסם באמת כשיר מהאלבום שעשה יחד עם ננסי סינטרה ב 1967.

מלבד האופי המערבוני ושילוב הקולות המעניין והיפה, ואולי כחלק מהמסתורין, אפשר לשמוע בשני מקומות איזכור למנגינת הנושא של סרטי ג'יימס בונד, לא כל כך הצלחתי למצוא מאיפה זה בא. ננסי סינטרה שרה שיר נושא של סרט בונד, בערך באותה תקופה. אולי זה מזה.

בכל מקרה זה שיר נורא יפה, שזכה גם ללא מעט קאברים, אחד הנחמדים שבהם היא של אנדריאה קור מה"קור'ס" יחד עם בונו. שגם שמתי בהמשך.

תהנו.

פתאום זה קרה

שיר אהבה נפלא של איתמר רוטשילד מתוך אלבום הבכורה שלו שיצא לא כל כך מזמן.

מילים יפות כאלה. מתכתבות עם שירים ישנים יותר, וקול נעים ששומעים בו את האהבה למוזיקה.

תהנו,

אני לא זז מכאן עד סוף הצד

הונאת האמרגן זה פרוייקט של המוזיקאי קוב, שיצר יחד עם מוזיקאים ישראלים ודי-ג'יים מאירופה אלבום דאבסטפ מעניין, עם טקסטים ביקורתיים על החיים במדינה הזאת כאן ועכשיו. על תרבות הכלום, על ההתעלמות מהחשוב, ועל הקפיטליזם הממכר.

כל יום טופחת על הפרצוף שלנו התוצאות של המציאות הזו. כל פעם מזכירה לנו שלדורסנות יש קורבנות בנפש.

השיר הוא קאבר לשיר של אהוד בנאי "זמנך עבר". שברוח האלבום שם גם אותו בקונטקסט המתריע. ועכשיו מי רוצה להיות מותרע?

angry

זאת מיכל לוטן המוכשרת. זמרת, מוזיקאית, ויוצרת, ששרה בשנים האחרונות המון בהמון מקומות והיא לקראת אלבום הבכורה שלה שיצא בקרוב.

יש לה קול מעניין, עם יכולת ביטוי טובה, וחוכמה מוזיקלית, שמייחדים אותה בנוף הזה. כדאי לשמוע.

תהנו,

תקופת הקליפות הרכות

לעבר יש נטייה להיצבע בצבעים נאיביים.

החיים מביאים איתם למידה, ודאגות, ולכן מה שהיה פעם מצטייר לנו עמום, עטוף בקליפות עץ, שהולכות קשות יותר ויותר עם השנים, כמו קמטי פנים.

אולי זאת הסיבה שכאשר מתעוררים משינה, כל מה שנראה אתמול מפחיד ומאיים, מתקהה פתאום, ומקבל פרופורציה אחרת.

השיר הזה הוא מפעם, מתקופת הקליפות הרכות, שמעתי אותו לראשונה כשיצאתי לנוח מול הים, מחכה שיקראו לי לאיזה ראיון.

בדיוק קניתי את הדיסק האחרון של מדרדאוס שנקרא o paradiso, וכששמתי את האוזניות על האוזנים השיר הזה התלבש לי כמו כפפה על הים, על השקט, ועל התמימות.

תהנו,

with no trace of hesitation

להקת אבבא היו מסמלי הסבנטיז, והנביאים של האייטיז. פופ טעים כמו קרמבו, שלא לוקח את עצמו ברצינות יתר.

אבל גם הם הלכו והתפתחו מוזיקלית עם השנים. והאלבום האחרון שלהם, the visitors, ציין סיום ראוי ללהקה טובה. הריקנות של הפופ באייטיז הבהירה לנו היטב שאבבא ידעו לעשות את זה.

לא יהיה הרבה אבבא אצלי בבלוג, אבל השיר הזה מהאלבום the visitors אהוב עלי במיוחד, בעיקר הקטע המעביר את הבית אל הפזמון, שהוא בעיני מדהים.

לשיר קוראים head over heels. עזבו את המילים. פה זה הגישה.

תהנו,

אתה באלה, בכולם

לכבוד מוצאי השבת הזו, ואחרי סוף שבוע שבו לא הצלחתי להקדיש את תשומת הלב הראויה לבלוג, נשמע שיר משנת 1977, עם קצת מאניירות של להקות צבאיות, אבל הוא יפה יפה.

המילים של יעל טבת, הלחן של יאיר רוזנבלום, ושרה להקת חיל האויר עם הסולנית דפנה ארמוני, בעלת הקול הצלול.

והשיר. השיר הוא על אוהבת, שקצת הולכת לאיבוד באהבתה, אבל היא עושה את זה במילים כל כך מיוחדות, שלכל אחד יש משפט כאן שהוא אפילו מזדהה איתו, קצת.

תהנו.

משי שחור ותחרה

כשהנסיכה מארגנת מסיבה במרתף הארמון, 
את אהבתה היא נותנת גם לעבד האחרון.


כל אחד נוכח שגופה הרך משי שחור ותחרה.
כל אחד נוכח שגופה הרך לא מאותת בעצירה.

אלונה דניאל, אחרי שלהקת טאטו התפרקה, הוציאה ב 1990 את האלבום הראשון שלה 'מסיבה במרתף הארמון'. שם באו לידי ביטוי כישרון הכתיבה, ההלחנה, והשירה שלה.

אני אוהב את איך שהיא משחקת בקול שלה, שיכול להיות חלק, ופתאום מחוספס, ופתאום רועד כמו מיתר. ואני אוהב את היצירתיות המוזיקליות שלה בחוכמת המילים, ובלחנים.

אז אנחנו נשמע את 'תיזהר מנסיכות', השיר שממנו נלקח שם האלבום. היה לי כיף להיזכר בו וכל היום שרתי לעצמי אותו. אז עכשיו תורכם. תהנו,

אמא לא מחפשת אותנו

זאת להקת טאטו, שהיתה כאן בסוף שנות השמונים, היו חברים בה אלונה דניאל וערן צור, ועשתה דברים שבאמת היה אפשר לקרוא להם אלטרנטיביים - סיפורים הזויים, תכנים נוקבים, ואמירה מוזיקלית חזקה ומעניינת.

ב-1988 הם הוציאו את האלבום שלהם "חתוך תוכן" שלמעשה היה הקלטה של שירים מהופעה שלהם, ואנחנו נשמע את השיר הכי מוכר מתוכו, שנקרא מחבואים. אז תגבירו ווליום ותקשיבו למילים.

תהנו,

שרוכים

וזה שיר קטן ויפה, עם המילים העדינות והמחייכות של יונתן גפן והלחן והביצוע של דיוויד ברוזה, עם הגיטרה הבלתי נמנעת. אני חש כאן, היכנשהו, מין ישראליות כזו, שאני לא יודע לשים את האצבע עליה במדוייק, אבל היא כאן.

שיר על החיים הלא פשוטים, ועל האהבה שמנצחת הכל, כולל את הזמן.

תהנו,





הסתבכו לי שרוכים בשיטוט בדרכים
כל כלב עזוב היה לי כאח
ואם היה עלי לעבור זאת שוב
הייתי עובר זאת שוב איתך


בגיל שלושים החיים קשים
ונפשי עוד כמהה אל הרגע הרך
ואם היה עלי לעשות זאת שוב
הייתי עושה זאת שוב איתך


כוכבי האהוב כה זוהר ועצוב
ויפה כמו חלום צבעוני ומסובך
אם היה עלי לעשות זאת שוב
הייתי מגלה זאת שוב איתך


הילדים ישנים ואת לא חשוב
ואני כותב את שירי במטבח
ואם היה עלי לכתוב זאת שוב
הייתי כותב זאת שוב איתך

like lovers do

לכבוד הגשם שבא לבקר אותנו בסוף השבוע, קבלו את שיר הגשם האולטימטיבי, המחבר את הגשם לרגש, לטרגדיה, לזיכרון הכואב, לרצון לאהוב, ולהיות נאהב.

אנני לנוקס ודייויד סטיוארט, אק"א היוריתמיקס, הוציאו את השיר הזה בשנת 1982, אבל הגירסה שאני יותר אוהב לשמוע היא גירסת האנפלאגד משנת 1992, כי היא מרוככת יותר, ובכך, לדעתי, היא חזקה יותר.

תהנו,

בליבה של רוח

שיר קטן ויפה מהאלבום השני (1987) של אלון אוליארצ'יק למילים של אברהם חלפי.

על הקלות הבלתי נסבלת של האמונה, אולי על העיוורון שבה, ואולי על הנחמה שבה. בתוכחה של נביא בשער שקורא לכל זה - שעשועי כאילו.

תראו איך אוליארצ'יק משחק עם השיר. את הכאילו, הופך לאילו-לו כמו משחק ילדים, את האמונה השלמה הוא שר בניגון חסידי משהו, ואת השאר בשירה מעניינת ויפה כל כך. אחד השירים שאני מאוד אוהב.

תהנו,

ישנן צרות גדולות יותר

וזה ערן צור מתוך האלבום האחרון שלו "כל מה שאנושי". כאן הוא שר, ביחד עם אברהם טל, את "אחת אחר חצות", למילים שלו, וללחן של עמיר לב.

על המרקם העדין של החיים שלנו כאן. בטוח או מסוכן. ואיפה האב. ומי שומר.

תהנו,

swings of indecision

סוזאן וגה אורגת שיר חורף, משובץ ביהולמי קרח תלויים, מקושט בנוף העירוני של ניו-יורק.
מילים כל כך יפות, של אהבה, אירוניה, וחיוך, עטופים בלחן גשום, ובשחקנים שחור לבן.

אז איך אפשר, אלא רק לומר כן.
לשמים, לרחוב, וללילה.

תהנו,

כמו מחיצה

אם היתה לי תכנית רדיו הייתי לוחץ פליי, ועל מנגינת הפתיחה של השיר הזה, עד שאבי בללי היה מתחיל לשיר הייתי אומר משהו בקול נמוך כזה, לוחשני: איך ז'נביב בוז'ולה בסרט "בחר בי" לחשה את התשוקה ואת הבדידות שלה בטלפון לקריינית הרדיו. איך באותו הרגע אפשר לחשוב רק על שיר אחד, של ליטוף, של רוח, ושל ים.

אלה נקמת הטרקטור, נראה לי שלא הייתי מספיק להגיד את הכל.

תהנו,

ההלך העייף

 בלילות הסתיו הוא אחד השירים שאני אוהב במיוחד.

אני אוהב את המילים המיוחדות, המציירות ציור רחוק ומעניין, ובכל פעם שמגיעים לשורה של ההלך העייף, רעד עובר גם את בשרי, מהתרגשות. כל פעם.

ומהמוזיקה היפה של שם טוב לוי, ומהשירה המשותפת של לוי ורביץ, חברי להקת "ששת".

המילים, כמו שאתם ודאי יודעים, הם של הסופר והמשורר דוד פוגל, שחייו לא היו פשוטים, ושנספה בשואה, בגרמניה, בשנת 1944.

ועם היסטוריה כזאת, מה עוד אפשר לומר.

בְּלֵילוֹת הַסְּתָו

נוֹפֵל בַּיְעָרִים עָלֶה לֹא-נִרְאֶה

וְשׁוֹכֵב דּוּמָם לָאָרֶץ.

בַּנְּחָלִים

יִקְפֹּץ הַדָּג מִן הַמַּיִם

וְהֵד נְקִישָׁה לַחָה

יַעַן בָּאֹפֶל.

בַּמֶּרְחָק הַשָּׁחוֹר

נִזְרָעוֹת דַּהֲרוֹת סוּסִים לֹא-נִרְאִים

הַנְּמַסִּים וְהוֹלְכִים.

כָּל אֵלֶּה יִשְׁמַע

הַהֵלֶךְ הֶעָיֵף

וְרַעַד יַעֲבֹר אֶת בְּשָׂרוֹ.

כל מי שזורק את החיים

זה נעם רותם, ביצירה אישית לא פשוטה, המציפה כאב, ומנסה לעודד, במין אופטימיות עצובה.

מילים מופלאות, כדאי להקשיב ולהבין את המקום ממנו הן באות, ולפנות פנימה כדי למצוא גם את המקום האישי בתוך השיר הזה.

עזרה בדרך. היא תגיע.

תהנו,

רק באביב יכולתי

נורית גלרון היא אחת הזמרות הטובות ביותר ששרות בעברית. אני מאוד אוהב לשמוע אותה בהופעות. כשהיא מגישה את השיר בצורה בלתי אמצעית ולא מעובדת, כשהיא רואה את בני שיחיה בעיניים, משהו טוב קורה, משהו טבעי, כמוה.

חיפשתי הרבה זמן שיר מהופעה להביא לכם, אבל לא מצאתי משהו באיכות טובה, אז חזרתי לאלבומים.

השיר שאני רוצה שתקשיבו לו הוא שיר מהאלבום "משהו בלבבה" שיצא ב 1996. את המילים היא כתבה, והלחן של אילן וירצברג.

החיים שבאהבה.

תהנו,

זה רק בראשי

וזה ארקדי דוכין עושה בדרכו העצובה והסתווית את דמיון חופשי של יצחק קלפטר.

גורם לך להקשיב למילים, להבין את אי הפשטות של האהבה, ואת הכמיהה.

תהנו,

הדרך בה עוברות הנשמות שלנו

ולבוקר יום שישי, של עונת מעבר ארוכה שאיש כבר לא יודע מהי, שיר של יהודה עמיחי, היודע לשים מילים יפות מסביב לאהבה, כמו פרחים שנושרים מהעצים ברוח.

הלחן הוא של גידי קורן, והמבצעים הם להקת האחים והאחיות, המאמאס והפאפאס המקומיים.

השיר הוקלט בשנת 1973, והוא איתנו מאז ועד היום, ועודנו.

תהנו,

אודסה, קנדה

חברים, זה דן סניית', אק"א מניטובה, אק"א קאריבו (Caribou). מוזיקאי קנדי שעושה מוזיקה אלקטרונית לנפש כבר עשר שנים. חוץ ממוזיקאי הוא גם PhD במתימטיקה. אני חושב שכשיודעים את זה ומקשיבים לו מבינים אולי עוד משהו. ואולי לא.

הוא מקליט בכל פעם עם להקה שונה, אבל היצירות הן כולן שלו. והן מדהימות. מעבר לקצב ולאלקטרוניקה יש שם תמיד עוד משהו שלא שומעים בשום מקום אחר, ובצורה דומיננטית מאוד.

מוזיקה נפלאה. לקטע קוראים אודסה, והוא מהפרוייקט האחרון שלו, Swim.

תהנו,

here comes another breakdown

סטארז היא להקת אינדי קנדית ותיקה יחסית, עשר שנים, עם הרבה אלבומים וEPים יפים יפים. יצא לי לשמוע אותם בהופעה (בפודקאסט, אין מה לעשות) לא מזמן ומאוד אהבתי. נעים להתחבר למלודיות, לקולות, ולמוזיקה, שתמיד אפשר לשמוע בה משהו אחד מיוחד לפחות.

לבחור שיר אחד להשמיע לכם היה לא קל, אז נלך על החדשים, שהם קצת יותר אינסטרומנטליים-קלידיים. השיר שנשמע נקרא the passenger, והוא מהאלבום האחרון שלהם שיצא לפני מס' חודשים.

תהנו,

love isn't always on time

שיר נחמד מסוף שנות ה70 של להקת טוטו (אפרופו התוצאות הכפולות בלוטו, אבל אני לא מכיר להקת לוטו)

המוזיקה נפלאה, פשוטה, קליטה, ומעניינת, מריף הפסנתר המלווה את כל השיר, ועד לסולו הגיטרה החשמלית.

המילים - נו, נסלח הפעם. אין נורא קשר בין הבתים לפזמון, והאסוציאציה הלא ברורה לתחבורה ציבורית: תחזיק את הקו - האהבה לא תמיד באה בזמן. או יה.

נו טוב, זה שיר אהבה נורא יפה, וסבנטיז זה כיף.

תהנו,

כמו חתול גאה

את השיר הזה אני מאוד אוהב. השיר הוא של להקת בייב שצמחה באמצע שנות התשעים בת"א, ובשנת 2000 הוציאה את האלבום (האחד ו)היחיד שלה. השיר הזה מתוכו התפרסם תקופה מסויימת, ונעלם מהאויר, כמו הלהקה, שהתפרקה לא הרבה אח"כ. חבל.

הסולן אורי מור הוציא אלבום סולו בשנת 2007, בהשתתפות יוצרים רבים מעולם המוזיקה בארץ, ולא מזמן אני חושב שהוא הוציא עוד אלבום. הוא עצמו, אני מניח, עדין מופיע. וזה טוב. הקשיבו ותבינו.

בכל מקרה זה השיר על תמי שבחרה לעבור דירה, בגלל הילד. ולמרות שהשיר קצבי וקליט, הוא מאוד עצוב בעיניי. אחלה מילים.

תהנו,

השיר הפשוט של הלחם

התחילו את השבוע שלכם עם שיר היומיום היפה הזה של רחל שפירא ורמי בר דוד, וקחו את האהבה שבלבכם מן הקודש אל החול. הבינו את חיוכה מלמעלה, למדו אותה את הפשטות של מטה, ולכו איתה גם באבק היום.

נורית גלרון הנהדרת שרה את השיר הנפלא הזה. בקולה המדהים היא לוקחת אותנו אל הנשגב כמו אל הפשוט.

מה יש עוד לומר, תהנו.

על כל כתף יש לי חבר קטן

ישי קיצ'לס שר על הקיום העירוני במילים רהוטות ובמוזיקה חכמה. האלבום שלו "מוזיקה למזמוזים" יצא לא מזמן, ומתוכו נשמע שיר שמדי פעם גם מעיזים להשמיע ברדיו, והוא נקרא - איך אמרת שקוראים לך?

תהנו,

בית על החוף

אלה beach house (לא אכתוב את זה בעברית). הרכב אינדי אמריקאי שמאחוריו כבר שלושה אלבומים יפים.

הקול של הסולנית הוא מיוחד בחספוס ובעומק, ומסביב הלחנים המאופיינים בקלידים דומיננטיים, ובסחף נעים.

השיר נקרא walk in the park, והוא מהאלבום האחרון שלהם.

תהנו,

עלבונות של זרים

אחד משירי האהבה העבריים המפורסמים ביותר. ולא בכדי. המילים של אלכסנדר פן, המתארות את הטוטאליות הלא מובנת, אך האישית והאכזרית כל כך. והלחן של סאשה ארגוב שכל כך נאמן לסיפור. מה עוד צריך.

השיר נכתב בשנת 1941, והוקלט לראשונה ב-1971 על ידי מיכל טל, שאת קולה אני אוהב מאוד. גבוה ועמוק, נקי ואמיתי.

הביצוע הזה לא התפרסם מאוד, אבל ב-1975 ביצעה את השיר את השיר צילה דגן, ומאוחר יותר גם יהודית רביץ, והשיר התפרסם וזכה להיות אבן דרך בשירה העברית.

אבל אני רוצה להחזיר אתכם אל הביצוע של מיכל טל, גם כי אני חושב שצריכים לשמוע אותה יותר, וגם כי רק היא שרה את כל השיר, מתחילתו ועד סופו המר.

ועוד משהו, אפרופו כל השיר על בתיו, אם תלחצו על הלינק הזה תוכלו להדפיס את השיר, לגזור במקומות הנכונים, ולהדביק אותו להשכרה. רעיון יפה (לא שלי). מולטימדיה בבלוג.

תהנו,

charges

זאת רותם אור, יוצרת מוכשרת שעושה מוזיקה מרגשת ומעניינת כבר שבע שנים.

יש רוגע מאוד מיוחד במה שהיא עושה. מוזיקה שמעניינת אותך לשמוע אותה, בשימוש בכלים, בקטעי הנגינה, ובקול השקט והמעניין. תקשיבו.

תהנו,

The Hair Song

שיר נפלא של בלאק מאונטן. רוק קצבי ותופס, דואט קולות מרשים, מוזיקה אפקטיבית, ומטחי קלידים וגיטרות א-לה זפלין שלא יוצאים מהמוח.

בלאק מאונטן הם להקה קנדית שהוקמה לפני כארבע שנים, מאחוריהם כבר שלושה אלבומים, הסגנון שלהם הוא פסיכדלי-רוקי ומאוד מאוד יפה. השיר הזה הוא מהאלבום האחרון שלהם שיצא לאחרונה. לחצו פליי, נסו להשמיע חזק.

תהנו,

כמו להקת שחפים

זה השיר הנפלא "כמו שיורד גשם" מתוך הפרוייקט היפה של רונה קינן וטל גורדון "רציתי שזה לא יגמר".

במקרה הזה באמת שיר שלא רוצים שיגמר.

תהנו,

תוספת לילה

וזה שיר יפה, שלא יכול להיות אלא יפה כי המילים הם של עמיחי, הלחן הוא של רביץ, והשירה היא של גוב.

בקצת מילים, ובמנגינה פשוטה, יש לנו שיר מלא בוקר, ומלא אהבה.

תהנו,

cause you're not here

השנה מזדקנת, אור הקיץ כהה
וחושך מתמלא מוקדם
אך הרוחות יתקררו עוד
כי את לא כאן

לחצו פליי, ונספר סיפור יפה



אולי הסתיו נפתח רשמית, ואולי לא, אבל זה שיר יפה עם סיפורים מעניינים מאחוריו. בהקשר הישיר, הוא חלק מהאלבום, אפשר אפילו לומר מהיצירה, מלחמת העולמות של ג'ף וויין, משנת 1978, שנכתבה על פי ספרו של ה.ג. וולס, משנת 1938. הסיפור הוא מאוד מוכר, וכאן השיר בא לתאר את כאבו של המספר (ריצ'רד ברטון), כשהוא מגיע לביתו לאחר המתקפה ולא מוצא את אהובתו.

השיר הוא עצוב ויפה, בזכות קולו רב הביטוי של ג'סטין הייוורד (מודי בלוז, לילות משי לבן, כן), ובזכות המוזיקה שנעה בין תזמורת מיתרים לבין מנגינת קלידים מפחידה וזרה, אשר חוזרת כמוטיב לאורך האלבום.

הייוורד נבחר במיוחד לשיר את השיר, כדי ליצור את האווירה המיוחדת שבו, אבל השיר עצמו לא נכתב במקור לאלבום הזה. הוא למעשה שיר שנכתב על ידי וויין ויוצרים נוספים לאלבום מוקדם יותר שלהם שיצא ב 1972, אשר הלחן שלו נלקח מג'ינגל שהם כתבו לפרסומת של לגו (!).

אז עכשיו שאתם מכירים את כל הסיפור הנה הגירסה כפי שהיא מופיעה באלבום מלחמת העולמות, כולל הקריינות של ברטון.

תהנו,

תחשבו עלי

אוהב לשמוע לאחרונה את "כל החתיכים אצלי". אני אוהב את איך שהם בועטים, את האמירות הנוקבות, ובנגינה שלהם אני אוהב את הרעננות, את האהבה למוזיקה, ואת הראש הפתוח.

השיר הזה הוא מתוך הופעת ההשקה של האלבום שלהם. כדאי להקשיב.

תהנו.

red and silver blue in you

אלה קוטו נורמל. צמד ווקאלי-אלקטרוני-צ'ילאאוט מעניין מארה"ב שהולכים גם הם על הגוון המסתורי-מעניין. הם הוציאו אלבום באמצע השנה, וזה שיר ממנו. לחצו פליי, לא תצטערו

תהנו.

שני חלומות לא טובים

ביצוע יפה של מאיר בנאי לשיר של אלתרמן, שבמקור אין לו שם, אך כולם מכירים אותו כ"את שומעת".

הלחן של נחום היימן, הצליל השקט והדרמטי של הפסנתר, והקול העמוק ורב הביטוי של מאיר בנאי מספרים את האהבה הכמהה הזו בצורה מרגשת.

תהנו.

אחים לנשק אין ברירה

שיר ששר ברי סחרוף במסגרת הפרוייקט 30+ של המוסיקאים שגיא צורף ואלעד כהן. זה למעשה דיסק שני של הפרוייקט, שיצא בתחילת 2010, ומשתתפים בו גם יהלי סובול, נינט טייב, שלומי סרנגה, ומאור כהן. מוזיקה מעניינת ומיוחדת.

השיר עצמו חודר חדרי בטן בפשטותו, שותפות הגורל של האחים לנשק, מחוסר ברירה, מלחמה אחרי מלחמה, ולא נגמר.

מתי כל זה יגמר.

absurd

אלה מונוטוק. הרכב ישראלי שמנגן מוזיקה שבין האלקטרוני לקולי, בין הגיטרה למכונה, בין הקול לצליל, ותמיד נעים לשמיעה. הם הוציאו אלבום לפני מס' חודשים והשיר הזה הוא מתוכו.

תהנו,

לאן את הולכת?

שיר עצוב של הדייר סטרייטס על אהבה מתפרקת. אני אוהב את מילות התוכחה העצובות של מארק קנופלר, את המנגינה המרגשת, וכמיטב שירי הדייר סטרייטס את קטע הגיטרה בסוף.

תהנו

to be the sad man

אוקיי, קודם לחצו פליי. ונדבר:



טוב, אז זאת סוזאן וגה בקאבר מעולה לשיר של להקת "המי". מה שהופך אותו למעולה לדעתי הוא ההגשה האישית כל כך של סוזאן וגה, בפשטות ניתן להרגיש אותה חיה את השיר, מבטאת את המילים, את הכאב, את הקונפליקט. אני אוהב גם שיש כאן היצמדות פשוטה ומרשימה לשיר המקורי ולמוזיקה, כולל הקטע הקצבי יותר. וגם תקשיבו להערה שלה בהתחלה. היא מחברת את השיר לשיר היפה שלה המלכה והחייל. אולי המלכה מרגישה בדיוק כמו בשיר.

אף אחד לא יודע איך זה
להיות האיש הרע
להיות האיש העצוב
מאחורי העיניים הכחולות

השיר כאמור הוא של להקת the who, שיצא כחלק מהאלבום החמישי שלהם ב 1971 שנקרא who's next. אך למעשה השיר יועד להיות חלק מאופרת רוק שנגנזה, שאמורה היתה להיקרא lifehouse. והשיר הזה הוא למעשה היה שירו של הנבל בהצגה. הנבל שרוצה להסביר שגם הוא מרגיש, שהוא לא רק החזות הנוראה.

אם רוע אני בולע
שים לי אצבע בגרון
אם אני רועד, תן לי שמיכה
בבקשה חמם אותי, הנח לי ללבוש מעילך.

לשיר יצאו גירסאות רבות, אחת המפורסמות היתה זו של limp bizkit, שגם היא יפה ואינטיליגנטית. אבל מתוך הערכה לקאבר של סוזאן וגה, בחרתי להתמקד בו הפעם, ובנוסף, כמובן, לסיים את הפוסט עם הגירסה המקורית של the who.

תהנו

נימה וחצי מהסתיו

החום הנוראי הזה לא נותן לחשוב.

המחשבות נעות בין "מה יהיה עם החום הזה" לבין "לשתות משהו קר". אסוציאציה ישירה לשיר המדברי הזה של מאיר אריאל ודיוויד ברוזה.

תהנו.






תוספת מאוחרת: מישהו הוסיף ביוטיוב קאבר יפה של תמר אייזנמן לשיר הזה. מתוך המופע שהיה לזכרו זה מכבר, אז הנה עוד הזדמנות להנות

עוד נצח זמן

עובר עוד יום
עובר עוד דור
עובר עוד נצח

ואנחנו מביטים, לעתים מהרהרים, ולעתים מניחים לשקט שימלא אותנו.

השמים הבהירים והשקטים לא פעם מחזירים אותי לשיר היפה הזה של אברהם חלפי שהולחן בפשטות הנעימה המוכרת של יהודית רביץ.

יום אחרון של חג השנה. נפתח את החלון, נמצא את השמים השקטים, או את הצל של בן הערביים, ונהרהר.

תהנו,

the first of a million kisses

1988. אם קיץ 1967 היה הקיץ של האהבה בארצות הברית, 1988 היה הקיץ של האהבה שלי, עם פסקול נאיבי שהיה מורכב מהביטלז, הפינק-פלויד, סוזאן וגה, טורי אמוס, והשירים שהשמיעו ברדיו בשעות המוזרות, כמו התכנית המאוחרת של דובי לנץ.

שמעת על פיירגראונד אטרקשן? היא שאלה אותי.
אלה ששרים perfect, אמרתי.
בדיוק, היא אמרה. it's got to be perfect.

חייכתי וקניתי לה את הקסטה, אבל לעולם לא מסרתי לה אותה, שכן היא נתקעה על הווקמן שלי לזמן ארוך, שנמשך עוד הרבה אחרי שהיא הלכה.

פיירגראונד אטרקשן היתה להקה של אלבום אחד, אבל איזה אלבום. הסגנון הוא פולק-ג'אז-ניו אורלינס-מלודי, והשירים כולם על אהבה, שהיא לפעמים קרובה (a smile in a whisper), לפעמים בלתי מושגת (find my love), ולפעמים נכזבת (claire). אבל תמיד עוצמתית, תמיד רגשית, ותמיד כזו שצריך לקרוא את שמה בכל רחוב.

אז לחצו פליי, ועשו את הבוקר שלכם מהצלילים האקוסטיים היפים של המיתרים והתוף, ומקולה המרשים ורב הביטוי של אדי רידר (שעד היום ממשיכה בקריירת סולו מרשימה). יהיה לכם נעים.

תהנו.