like lovers do

לכבוד הגשם שבא לבקר אותנו בסוף השבוע, קבלו את שיר הגשם האולטימטיבי, המחבר את הגשם לרגש, לטרגדיה, לזיכרון הכואב, לרצון לאהוב, ולהיות נאהב.

אנני לנוקס ודייויד סטיוארט, אק"א היוריתמיקס, הוציאו את השיר הזה בשנת 1982, אבל הגירסה שאני יותר אוהב לשמוע היא גירסת האנפלאגד משנת 1992, כי היא מרוככת יותר, ובכך, לדעתי, היא חזקה יותר.

תהנו,

בליבה של רוח

שיר קטן ויפה מהאלבום השני (1987) של אלון אוליארצ'יק למילים של אברהם חלפי.

על הקלות הבלתי נסבלת של האמונה, אולי על העיוורון שבה, ואולי על הנחמה שבה. בתוכחה של נביא בשער שקורא לכל זה - שעשועי כאילו.

תראו איך אוליארצ'יק משחק עם השיר. את הכאילו, הופך לאילו-לו כמו משחק ילדים, את האמונה השלמה הוא שר בניגון חסידי משהו, ואת השאר בשירה מעניינת ויפה כל כך. אחד השירים שאני מאוד אוהב.

תהנו,

ישנן צרות גדולות יותר

וזה ערן צור מתוך האלבום האחרון שלו "כל מה שאנושי". כאן הוא שר, ביחד עם אברהם טל, את "אחת אחר חצות", למילים שלו, וללחן של עמיר לב.

על המרקם העדין של החיים שלנו כאן. בטוח או מסוכן. ואיפה האב. ומי שומר.

תהנו,

swings of indecision

סוזאן וגה אורגת שיר חורף, משובץ ביהולמי קרח תלויים, מקושט בנוף העירוני של ניו-יורק.
מילים כל כך יפות, של אהבה, אירוניה, וחיוך, עטופים בלחן גשום, ובשחקנים שחור לבן.

אז איך אפשר, אלא רק לומר כן.
לשמים, לרחוב, וללילה.

תהנו,

כמו מחיצה

אם היתה לי תכנית רדיו הייתי לוחץ פליי, ועל מנגינת הפתיחה של השיר הזה, עד שאבי בללי היה מתחיל לשיר הייתי אומר משהו בקול נמוך כזה, לוחשני: איך ז'נביב בוז'ולה בסרט "בחר בי" לחשה את התשוקה ואת הבדידות שלה בטלפון לקריינית הרדיו. איך באותו הרגע אפשר לחשוב רק על שיר אחד, של ליטוף, של רוח, ושל ים.

אלה נקמת הטרקטור, נראה לי שלא הייתי מספיק להגיד את הכל.

תהנו,

ההלך העייף

 בלילות הסתיו הוא אחד השירים שאני אוהב במיוחד.

אני אוהב את המילים המיוחדות, המציירות ציור רחוק ומעניין, ובכל פעם שמגיעים לשורה של ההלך העייף, רעד עובר גם את בשרי, מהתרגשות. כל פעם.

ומהמוזיקה היפה של שם טוב לוי, ומהשירה המשותפת של לוי ורביץ, חברי להקת "ששת".

המילים, כמו שאתם ודאי יודעים, הם של הסופר והמשורר דוד פוגל, שחייו לא היו פשוטים, ושנספה בשואה, בגרמניה, בשנת 1944.

ועם היסטוריה כזאת, מה עוד אפשר לומר.

בְּלֵילוֹת הַסְּתָו

נוֹפֵל בַּיְעָרִים עָלֶה לֹא-נִרְאֶה

וְשׁוֹכֵב דּוּמָם לָאָרֶץ.

בַּנְּחָלִים

יִקְפֹּץ הַדָּג מִן הַמַּיִם

וְהֵד נְקִישָׁה לַחָה

יַעַן בָּאֹפֶל.

בַּמֶּרְחָק הַשָּׁחוֹר

נִזְרָעוֹת דַּהֲרוֹת סוּסִים לֹא-נִרְאִים

הַנְּמַסִּים וְהוֹלְכִים.

כָּל אֵלֶּה יִשְׁמַע

הַהֵלֶךְ הֶעָיֵף

וְרַעַד יַעֲבֹר אֶת בְּשָׂרוֹ.

כל מי שזורק את החיים

זה נעם רותם, ביצירה אישית לא פשוטה, המציפה כאב, ומנסה לעודד, במין אופטימיות עצובה.

מילים מופלאות, כדאי להקשיב ולהבין את המקום ממנו הן באות, ולפנות פנימה כדי למצוא גם את המקום האישי בתוך השיר הזה.

עזרה בדרך. היא תגיע.

תהנו,

רק באביב יכולתי

נורית גלרון היא אחת הזמרות הטובות ביותר ששרות בעברית. אני מאוד אוהב לשמוע אותה בהופעות. כשהיא מגישה את השיר בצורה בלתי אמצעית ולא מעובדת, כשהיא רואה את בני שיחיה בעיניים, משהו טוב קורה, משהו טבעי, כמוה.

חיפשתי הרבה זמן שיר מהופעה להביא לכם, אבל לא מצאתי משהו באיכות טובה, אז חזרתי לאלבומים.

השיר שאני רוצה שתקשיבו לו הוא שיר מהאלבום "משהו בלבבה" שיצא ב 1996. את המילים היא כתבה, והלחן של אילן וירצברג.

החיים שבאהבה.

תהנו,

זה רק בראשי

וזה ארקדי דוכין עושה בדרכו העצובה והסתווית את דמיון חופשי של יצחק קלפטר.

גורם לך להקשיב למילים, להבין את אי הפשטות של האהבה, ואת הכמיהה.

תהנו,

הדרך בה עוברות הנשמות שלנו

ולבוקר יום שישי, של עונת מעבר ארוכה שאיש כבר לא יודע מהי, שיר של יהודה עמיחי, היודע לשים מילים יפות מסביב לאהבה, כמו פרחים שנושרים מהעצים ברוח.

הלחן הוא של גידי קורן, והמבצעים הם להקת האחים והאחיות, המאמאס והפאפאס המקומיים.

השיר הוקלט בשנת 1973, והוא איתנו מאז ועד היום, ועודנו.

תהנו,

אודסה, קנדה

חברים, זה דן סניית', אק"א מניטובה, אק"א קאריבו (Caribou). מוזיקאי קנדי שעושה מוזיקה אלקטרונית לנפש כבר עשר שנים. חוץ ממוזיקאי הוא גם PhD במתימטיקה. אני חושב שכשיודעים את זה ומקשיבים לו מבינים אולי עוד משהו. ואולי לא.

הוא מקליט בכל פעם עם להקה שונה, אבל היצירות הן כולן שלו. והן מדהימות. מעבר לקצב ולאלקטרוניקה יש שם תמיד עוד משהו שלא שומעים בשום מקום אחר, ובצורה דומיננטית מאוד.

מוזיקה נפלאה. לקטע קוראים אודסה, והוא מהפרוייקט האחרון שלו, Swim.

תהנו,

here comes another breakdown

סטארז היא להקת אינדי קנדית ותיקה יחסית, עשר שנים, עם הרבה אלבומים וEPים יפים יפים. יצא לי לשמוע אותם בהופעה (בפודקאסט, אין מה לעשות) לא מזמן ומאוד אהבתי. נעים להתחבר למלודיות, לקולות, ולמוזיקה, שתמיד אפשר לשמוע בה משהו אחד מיוחד לפחות.

לבחור שיר אחד להשמיע לכם היה לא קל, אז נלך על החדשים, שהם קצת יותר אינסטרומנטליים-קלידיים. השיר שנשמע נקרא the passenger, והוא מהאלבום האחרון שלהם שיצא לפני מס' חודשים.

תהנו,

love isn't always on time

שיר נחמד מסוף שנות ה70 של להקת טוטו (אפרופו התוצאות הכפולות בלוטו, אבל אני לא מכיר להקת לוטו)

המוזיקה נפלאה, פשוטה, קליטה, ומעניינת, מריף הפסנתר המלווה את כל השיר, ועד לסולו הגיטרה החשמלית.

המילים - נו, נסלח הפעם. אין נורא קשר בין הבתים לפזמון, והאסוציאציה הלא ברורה לתחבורה ציבורית: תחזיק את הקו - האהבה לא תמיד באה בזמן. או יה.

נו טוב, זה שיר אהבה נורא יפה, וסבנטיז זה כיף.

תהנו,

כמו חתול גאה

את השיר הזה אני מאוד אוהב. השיר הוא של להקת בייב שצמחה באמצע שנות התשעים בת"א, ובשנת 2000 הוציאה את האלבום (האחד ו)היחיד שלה. השיר הזה מתוכו התפרסם תקופה מסויימת, ונעלם מהאויר, כמו הלהקה, שהתפרקה לא הרבה אח"כ. חבל.

הסולן אורי מור הוציא אלבום סולו בשנת 2007, בהשתתפות יוצרים רבים מעולם המוזיקה בארץ, ולא מזמן אני חושב שהוא הוציא עוד אלבום. הוא עצמו, אני מניח, עדין מופיע. וזה טוב. הקשיבו ותבינו.

בכל מקרה זה השיר על תמי שבחרה לעבור דירה, בגלל הילד. ולמרות שהשיר קצבי וקליט, הוא מאוד עצוב בעיניי. אחלה מילים.

תהנו,

השיר הפשוט של הלחם

התחילו את השבוע שלכם עם שיר היומיום היפה הזה של רחל שפירא ורמי בר דוד, וקחו את האהבה שבלבכם מן הקודש אל החול. הבינו את חיוכה מלמעלה, למדו אותה את הפשטות של מטה, ולכו איתה גם באבק היום.

נורית גלרון הנהדרת שרה את השיר הנפלא הזה. בקולה המדהים היא לוקחת אותנו אל הנשגב כמו אל הפשוט.

מה יש עוד לומר, תהנו.

על כל כתף יש לי חבר קטן

ישי קיצ'לס שר על הקיום העירוני במילים רהוטות ובמוזיקה חכמה. האלבום שלו "מוזיקה למזמוזים" יצא לא מזמן, ומתוכו נשמע שיר שמדי פעם גם מעיזים להשמיע ברדיו, והוא נקרא - איך אמרת שקוראים לך?

תהנו,

בית על החוף

אלה beach house (לא אכתוב את זה בעברית). הרכב אינדי אמריקאי שמאחוריו כבר שלושה אלבומים יפים.

הקול של הסולנית הוא מיוחד בחספוס ובעומק, ומסביב הלחנים המאופיינים בקלידים דומיננטיים, ובסחף נעים.

השיר נקרא walk in the park, והוא מהאלבום האחרון שלהם.

תהנו,

עלבונות של זרים

אחד משירי האהבה העבריים המפורסמים ביותר. ולא בכדי. המילים של אלכסנדר פן, המתארות את הטוטאליות הלא מובנת, אך האישית והאכזרית כל כך. והלחן של סאשה ארגוב שכל כך נאמן לסיפור. מה עוד צריך.

השיר נכתב בשנת 1941, והוקלט לראשונה ב-1971 על ידי מיכל טל, שאת קולה אני אוהב מאוד. גבוה ועמוק, נקי ואמיתי.

הביצוע הזה לא התפרסם מאוד, אבל ב-1975 ביצעה את השיר את השיר צילה דגן, ומאוחר יותר גם יהודית רביץ, והשיר התפרסם וזכה להיות אבן דרך בשירה העברית.

אבל אני רוצה להחזיר אתכם אל הביצוע של מיכל טל, גם כי אני חושב שצריכים לשמוע אותה יותר, וגם כי רק היא שרה את כל השיר, מתחילתו ועד סופו המר.

ועוד משהו, אפרופו כל השיר על בתיו, אם תלחצו על הלינק הזה תוכלו להדפיס את השיר, לגזור במקומות הנכונים, ולהדביק אותו להשכרה. רעיון יפה (לא שלי). מולטימדיה בבלוג.

תהנו,

charges

זאת רותם אור, יוצרת מוכשרת שעושה מוזיקה מרגשת ומעניינת כבר שבע שנים.

יש רוגע מאוד מיוחד במה שהיא עושה. מוזיקה שמעניינת אותך לשמוע אותה, בשימוש בכלים, בקטעי הנגינה, ובקול השקט והמעניין. תקשיבו.

תהנו,

The Hair Song

שיר נפלא של בלאק מאונטן. רוק קצבי ותופס, דואט קולות מרשים, מוזיקה אפקטיבית, ומטחי קלידים וגיטרות א-לה זפלין שלא יוצאים מהמוח.

בלאק מאונטן הם להקה קנדית שהוקמה לפני כארבע שנים, מאחוריהם כבר שלושה אלבומים, הסגנון שלהם הוא פסיכדלי-רוקי ומאוד מאוד יפה. השיר הזה הוא מהאלבום האחרון שלהם שיצא לאחרונה. לחצו פליי, נסו להשמיע חזק.

תהנו,

כמו להקת שחפים

זה השיר הנפלא "כמו שיורד גשם" מתוך הפרוייקט היפה של רונה קינן וטל גורדון "רציתי שזה לא יגמר".

במקרה הזה באמת שיר שלא רוצים שיגמר.

תהנו,

תוספת לילה

וזה שיר יפה, שלא יכול להיות אלא יפה כי המילים הם של עמיחי, הלחן הוא של רביץ, והשירה היא של גוב.

בקצת מילים, ובמנגינה פשוטה, יש לנו שיר מלא בוקר, ומלא אהבה.

תהנו,

cause you're not here

השנה מזדקנת, אור הקיץ כהה
וחושך מתמלא מוקדם
אך הרוחות יתקררו עוד
כי את לא כאן

לחצו פליי, ונספר סיפור יפה



אולי הסתיו נפתח רשמית, ואולי לא, אבל זה שיר יפה עם סיפורים מעניינים מאחוריו. בהקשר הישיר, הוא חלק מהאלבום, אפשר אפילו לומר מהיצירה, מלחמת העולמות של ג'ף וויין, משנת 1978, שנכתבה על פי ספרו של ה.ג. וולס, משנת 1938. הסיפור הוא מאוד מוכר, וכאן השיר בא לתאר את כאבו של המספר (ריצ'רד ברטון), כשהוא מגיע לביתו לאחר המתקפה ולא מוצא את אהובתו.

השיר הוא עצוב ויפה, בזכות קולו רב הביטוי של ג'סטין הייוורד (מודי בלוז, לילות משי לבן, כן), ובזכות המוזיקה שנעה בין תזמורת מיתרים לבין מנגינת קלידים מפחידה וזרה, אשר חוזרת כמוטיב לאורך האלבום.

הייוורד נבחר במיוחד לשיר את השיר, כדי ליצור את האווירה המיוחדת שבו, אבל השיר עצמו לא נכתב במקור לאלבום הזה. הוא למעשה שיר שנכתב על ידי וויין ויוצרים נוספים לאלבום מוקדם יותר שלהם שיצא ב 1972, אשר הלחן שלו נלקח מג'ינגל שהם כתבו לפרסומת של לגו (!).

אז עכשיו שאתם מכירים את כל הסיפור הנה הגירסה כפי שהיא מופיעה באלבום מלחמת העולמות, כולל הקריינות של ברטון.

תהנו,

תחשבו עלי

אוהב לשמוע לאחרונה את "כל החתיכים אצלי". אני אוהב את איך שהם בועטים, את האמירות הנוקבות, ובנגינה שלהם אני אוהב את הרעננות, את האהבה למוזיקה, ואת הראש הפתוח.

השיר הזה הוא מתוך הופעת ההשקה של האלבום שלהם. כדאי להקשיב.

תהנו.

red and silver blue in you

אלה קוטו נורמל. צמד ווקאלי-אלקטרוני-צ'ילאאוט מעניין מארה"ב שהולכים גם הם על הגוון המסתורי-מעניין. הם הוציאו אלבום באמצע השנה, וזה שיר ממנו. לחצו פליי, לא תצטערו

תהנו.

שני חלומות לא טובים

ביצוע יפה של מאיר בנאי לשיר של אלתרמן, שבמקור אין לו שם, אך כולם מכירים אותו כ"את שומעת".

הלחן של נחום היימן, הצליל השקט והדרמטי של הפסנתר, והקול העמוק ורב הביטוי של מאיר בנאי מספרים את האהבה הכמהה הזו בצורה מרגשת.

תהנו.

אחים לנשק אין ברירה

שיר ששר ברי סחרוף במסגרת הפרוייקט 30+ של המוסיקאים שגיא צורף ואלעד כהן. זה למעשה דיסק שני של הפרוייקט, שיצא בתחילת 2010, ומשתתפים בו גם יהלי סובול, נינט טייב, שלומי סרנגה, ומאור כהן. מוזיקה מעניינת ומיוחדת.

השיר עצמו חודר חדרי בטן בפשטותו, שותפות הגורל של האחים לנשק, מחוסר ברירה, מלחמה אחרי מלחמה, ולא נגמר.

מתי כל זה יגמר.

absurd

אלה מונוטוק. הרכב ישראלי שמנגן מוזיקה שבין האלקטרוני לקולי, בין הגיטרה למכונה, בין הקול לצליל, ותמיד נעים לשמיעה. הם הוציאו אלבום לפני מס' חודשים והשיר הזה הוא מתוכו.

תהנו,

לאן את הולכת?

שיר עצוב של הדייר סטרייטס על אהבה מתפרקת. אני אוהב את מילות התוכחה העצובות של מארק קנופלר, את המנגינה המרגשת, וכמיטב שירי הדייר סטרייטס את קטע הגיטרה בסוף.

תהנו

to be the sad man

אוקיי, קודם לחצו פליי. ונדבר:



טוב, אז זאת סוזאן וגה בקאבר מעולה לשיר של להקת "המי". מה שהופך אותו למעולה לדעתי הוא ההגשה האישית כל כך של סוזאן וגה, בפשטות ניתן להרגיש אותה חיה את השיר, מבטאת את המילים, את הכאב, את הקונפליקט. אני אוהב גם שיש כאן היצמדות פשוטה ומרשימה לשיר המקורי ולמוזיקה, כולל הקטע הקצבי יותר. וגם תקשיבו להערה שלה בהתחלה. היא מחברת את השיר לשיר היפה שלה המלכה והחייל. אולי המלכה מרגישה בדיוק כמו בשיר.

אף אחד לא יודע איך זה
להיות האיש הרע
להיות האיש העצוב
מאחורי העיניים הכחולות

השיר כאמור הוא של להקת the who, שיצא כחלק מהאלבום החמישי שלהם ב 1971 שנקרא who's next. אך למעשה השיר יועד להיות חלק מאופרת רוק שנגנזה, שאמורה היתה להיקרא lifehouse. והשיר הזה הוא למעשה היה שירו של הנבל בהצגה. הנבל שרוצה להסביר שגם הוא מרגיש, שהוא לא רק החזות הנוראה.

אם רוע אני בולע
שים לי אצבע בגרון
אם אני רועד, תן לי שמיכה
בבקשה חמם אותי, הנח לי ללבוש מעילך.

לשיר יצאו גירסאות רבות, אחת המפורסמות היתה זו של limp bizkit, שגם היא יפה ואינטיליגנטית. אבל מתוך הערכה לקאבר של סוזאן וגה, בחרתי להתמקד בו הפעם, ובנוסף, כמובן, לסיים את הפוסט עם הגירסה המקורית של the who.

תהנו

נימה וחצי מהסתיו

החום הנוראי הזה לא נותן לחשוב.

המחשבות נעות בין "מה יהיה עם החום הזה" לבין "לשתות משהו קר". אסוציאציה ישירה לשיר המדברי הזה של מאיר אריאל ודיוויד ברוזה.

תהנו.






תוספת מאוחרת: מישהו הוסיף ביוטיוב קאבר יפה של תמר אייזנמן לשיר הזה. מתוך המופע שהיה לזכרו זה מכבר, אז הנה עוד הזדמנות להנות