בברזיל כדי לתאר משהו שעושים אותו בקסם, קלילות וטבעיות, משתמשים במילה "בוסה". וממילה זו גם נגזר הסגנון המוזיקלי שתיאר את השירים של היומיים האחרונים - בוסה נובה.
ואני חושב שדרך יפה לבטא את הבוסה הוא השיר הפותח את האלבום החדש של מיכל לוטן, שנקרא "Be Bossa". הקשיבו, והבינו בעצמכם.
ובאותה התקופה של ארץ טרופית יפה, חוברת יהודית רביץ ליוני רכטר וביחד הם מקליטים את האלבום "באופן קבוע וחד פעמי", שמזמן הפך לקלאסיקה ישראלית עם שירים כמו עטור מצחך, דמעות של מלאכים, מה עושות האיילות. והשיר הזה.
במקצב שמתכתב עם שירי ארץ טרופית, מתנגנות המילים של יעקב רוטבליט, מרקדות סביב צליליהן. והמנגינה מסתחררת כמו קרוסלה, והכלים באים והולכים, כמו מחול.
באופן מעניין, רוב המוזיקה הברזילאית שתורגמה או עובדה לעברית מקורה בשירי הסמבה והבוסה-נובה של שנות השבעים.
היו אלה מתי כספי ואהוד מנור שנדבקו בחיידק הברזילאי והביאו לישראל את השירים של היוצרים הקלאסיים של ברזיל, והזמרים ששרו אותם, ואשר משיריהם הורכב בשנת 1978 האלבום "ארץ טרופית יפה", היו מתי כספי, יהודית רביץ, קורין אלאל, יוריק בן דוד, צילה דגן והפרברים.
אין ספק שההיכרות עם השירים היפים האלה פתחה לרבים את החלון למוזיקה הפורטוגזית היפה. ומתוך האלבום ארץ טרופית יפה נשמע את סמבה בשנים, שאותו אני אוהב במיוחד. שיר אהבה פשוט בשני קולות מוכרים, שנשמעים כל כך נכונים, ביחד ולחוד.
אוקיי, לחצו פליי. אתם מכירים את השיר. זאת הגירסה המקורית שלו:
השיר נכתב ב 1959 ע"י פיל פיליפס, שגם שר אותו, וזינק בבת אחת לראש המצעדים של אותה תקופה. אפשר להבין. רומנטיקה, קצב איטי, מוזיקה קליטה, לחן מעניין, וים של אהבה.
ושיר טוב כמו שיר טוב זוכה לגירסאות אינספור. המוכרת שבהן היא זו של ה"האנידריפרז" נוטפי הדבש משנת 1984. עם שמות כמו רוברט פלאנט, ג'ימי פייג' וג'ף בק קשה לפספס. כאן כבר השיר מקושט מכל הכיוונים במיתרים רומנטיים, פם-פם-פם נשי (במקורי זה היה גברי, אם שמתם לב) וסולו גיטרה דביק להפליא. ספריי שיער מכל עבר. אבל קליט ויפה, ולהיט לא קטן. הנה.
אבל הגירסה שאני הכי אוהב היא של טום ווייטס משנת 1989, שלקח את השיר הזה למקום אחר לגמרי. מקום בו אפשר לרגיש את עומק האהבה, את רבדיה, טום ווייטס הופך את השיר הזה לשיר חי ומדבר.
אני רוצה לומר לך, כמה אני אוהב אותך
אבל אני כאן למטה, בים האהבה.
ירונה כספי היא יוצרת ותיקה מאוד, כותבת, מנגנת, מלחינה וזמרת. עם קילומטראז' נכבד במוזיקה הישראלית, בכללן חברות ב"גוונים כהים" וב"כרמלה גרוס ואגנר". ובחמש השנים האחרונות הספיקה להוציא כבר שלושה אלבומים. האחרון שבהם, "אגו", יצא באוגוסט האחרון. מתוכו השיר של היום.
וזה השיר היפה של יוני רכטר "שוב היא כאן", למילים של עלי מוהר. השיר יצא באלבום "התכוונות" ב 1979.
שיר פשוט, חכם, ויפה יפה. מתחילים בבית ראשון נקי וריק, ואז תקשיבו איך בשקט ובעדינות, כמו בפגישה מחודשת, מצטרפים הגיטרה והמיתרים בבית השני. משהו מתעורר, הולך ומתעצם, ומשמח. בדיוק כמו כל הכלים שבבת אחת יוצרים את השיא בפזמון.
כמו שכתוב. מסוער יותר, מהיר יותר, יפה יותר. אחר.
אה. ואין לי מושג לגבי הבחור שעושה את הליפסינג. פשוט זאת הגירסה הכי טובה לאוזן שמצאתי ביויטיוב.
וזאת אביגיל רוז בשיר אהבה מורכב, רגיש, ונעים נעים. ולמרות שהוא כבר ותיק, מעניין להקשיב לקרוסלת המילים שלו שוב, ולהבין איך הוא מסתובב מן התמימות והילדותיות, אל הריאליות, הפיכחון והכעס. וזה מאוד יפה בעיניי.
הפרוייקט הסודי של אונילי ושאולי עשת. הפקה מעניינת מרובת סגנונות וקצב, שתצא בקרוב כאלבום, ובינתיים אפשר להנות ממנה בדף הפייסבוק, בבאנדקאמפ ובעוד מקומות. היה לי יפה לגלות את זה, ונראה לי שגם לכם זה יהיה מעניין לשמוע.
אהבה למוזיקה בכל תו והברה. לשיר הזה קוראים climb. תהנו.
השיר שנשמע הוא של להקת סטיקס, להקת בלדות רוק משיקאגו, שהצליחה לא רע בסוף הסבנטיז. השיר הזה היה מפורסם מאוד בזמנו, ומושמע עד היום.
מה שמוצא חן בעיני לגביו היא הפריטה היפה, שפותחת את השיר, ממשיכה ללוות אותו, וחוזרת שוב בצורה יפה באמצע. והאקורדיון, שהוא יחד עם כלי המיתר נותנים לשיר משהו שרומז למוזיקה עממית מזרח אירופאית, אך עם זאת הלחן הוא אמריקאי כל כך.
תמונת האיש היורד לסירה שלו בנהר, וסטיקס הוא הנהר שלוקח אל השאול, ואתה מתנדנד בה ממערב למזרח, ושוב למערב. נחמד.
אם האחים והאחיות היו המאמאס והפאפאס, אז הכל עובר חביבי הם המנהטן טראנספר הישראלים.
במעט שנים, בסוף הסבנטיז- תחילת האייטיז, הם יצרו סדרה של שירים יפים יפים עם גוון של סיקסטיז, הרמוניית קולות מוצלחת, ומילים מקומיות וחכמות. משירי משוררים ועד לקברט.
אני חושב ש"תלווי אותי" הוא השיר שלהם שאני הכי אוהב. יש בו אהבה שקטה, חיפוש קירבה, וגעגוע, לחן יפה של יובל דור למילים של רחל שפירא.
זה רובי רוברטסון, שם נרדף ללהקת The Band, וגיטריסט נפלא, שבשנת 1987, הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו, עתיר אמנים אורחים כמו פיטר גבריאל ובונו, ועתיר בלדות רוק כמו שאבן שושן התכוון שהכניס את הערך בלדות רוק למילון החדש.
בראשית ימי הבלוג הזה שמתי לכם שיר מתוך האלבום, עם סיפור אהבה אמריקאי, מעוגן במונחי בסיס כמו קפה, שברולט, ונהר משוגע. השיר שאני אשים לכם עכשיו גם הוא עתיר דימויי אהבה והקרבה כמו חץ שבור, בקבוק גשם, וכמיהה אפלולית.
שיר בסגנון המערבון, המספר על גבר אשר הלך שבי אחרי אישה יפה, שבסופו של ליל אהבה ואלכוהול, הותירה אותו ללא כלום.
השיר נכתב ב 1966 ע"י לי הייזלווד, כדואט עם הזמרת סוזי הוקום, אך התפרסם באמת כשיר מהאלבום שעשה יחד עם ננסי סינטרה ב 1967.
מלבד האופי המערבוני ושילוב הקולות המעניין והיפה, ואולי כחלק מהמסתורין, אפשר לשמוע בשני מקומות איזכור למנגינת הנושא של סרטי ג'יימס בונד, לא כל כך הצלחתי למצוא מאיפה זה בא. ננסי סינטרה שרה שיר נושא של סרט בונד, בערך באותה תקופה. אולי זה מזה.
בכל מקרה זה שיר נורא יפה, שזכה גם ללא מעט קאברים, אחד הנחמדים שבהם היא של אנדריאה קור מה"קור'ס" יחד עם בונו. שגם שמתי בהמשך.
הונאת האמרגן זה פרוייקט של המוזיקאי קוב, שיצר יחד עם מוזיקאים ישראלים ודי-ג'יים מאירופה אלבום דאבסטפ מעניין, עם טקסטים ביקורתיים על החיים במדינה הזאת כאן ועכשיו. על תרבות הכלום, על ההתעלמות מהחשוב, ועל הקפיטליזם הממכר.
כל יום טופחת על הפרצוף שלנו התוצאות של המציאות הזו. כל פעם מזכירה לנו שלדורסנות יש קורבנות בנפש.
השיר הוא קאבר לשיר של אהוד בנאי "זמנך עבר". שברוח האלבום שם גם אותו בקונטקסט המתריע. ועכשיו מי רוצה להיות מותרע?
להקת אבבא היו מסמלי הסבנטיז, והנביאים של האייטיז. פופ טעים כמו קרמבו, שלא לוקח את עצמו ברצינות יתר.
אבל גם הם הלכו והתפתחו מוזיקלית עם השנים. והאלבום האחרון שלהם, the visitors, ציין סיום ראוי ללהקה טובה. הריקנות של הפופ באייטיז הבהירה לנו היטב שאבבא ידעו לעשות את זה.
לא יהיה הרבה אבבא אצלי בבלוג, אבל השיר הזה מהאלבום the visitors אהוב עלי במיוחד, בעיקר הקטע המעביר את הבית אל הפזמון, שהוא בעיני מדהים.
לשיר קוראים head over heels. עזבו את המילים. פה זה הגישה.
לכבוד מוצאי השבת הזו, ואחרי סוף שבוע שבו לא הצלחתי להקדיש את תשומת הלב הראויה לבלוג, נשמע שיר משנת 1977, עם קצת מאניירות של להקות צבאיות, אבל הוא יפה יפה.
המילים של יעל טבת, הלחן של יאיר רוזנבלום, ושרה להקת חיל האויר עם הסולנית דפנה ארמוני, בעלת הקול הצלול.
והשיר. השיר הוא על אוהבת, שקצת הולכת לאיבוד באהבתה, אבל היא עושה את זה במילים כל כך מיוחדות, שלכל אחד יש משפט כאן שהוא אפילו מזדהה איתו, קצת.
כשהנסיכה מארגנת מסיבה במרתף הארמון, את אהבתה היא נותנת גם לעבד האחרון.
כל אחד נוכח שגופה הרך משי שחור ותחרה. כל אחד נוכח שגופה הרך לא מאותת בעצירה.
אלונה דניאל, אחרי שלהקת טאטו התפרקה, הוציאה ב 1990 את האלבום הראשון שלה 'מסיבה במרתף הארמון'. שם באו לידי ביטוי כישרון הכתיבה, ההלחנה, והשירה שלה.
אני אוהב את איך שהיא משחקת בקול שלה, שיכול להיות חלק, ופתאום מחוספס, ופתאום רועד כמו מיתר. ואני אוהב את היצירתיות המוזיקליות שלה בחוכמת המילים, ובלחנים.
אז אנחנו נשמע את 'תיזהר מנסיכות', השיר שממנו נלקח שם האלבום. היה לי כיף להיזכר בו וכל היום שרתי לעצמי אותו. אז עכשיו תורכם. תהנו,
זאת להקת טאטו, שהיתה כאן בסוף שנות השמונים, היו חברים בה אלונה דניאל וערן צור, ועשתה דברים שבאמת היה אפשר לקרוא להם אלטרנטיביים - סיפורים הזויים, תכנים נוקבים, ואמירה מוזיקלית חזקה ומעניינת.
ב-1988 הם הוציאו את האלבום שלהם "חתוך תוכן" שלמעשה היה הקלטה של שירים מהופעה שלהם, ואנחנו נשמע את השיר הכי מוכר מתוכו, שנקרא מחבואים. אז תגבירו ווליום ותקשיבו למילים.
וזה שיר קטן ויפה, עם המילים העדינות והמחייכות של יונתן גפן והלחן והביצוע של דיוויד ברוזה, עם הגיטרה הבלתי נמנעת. אני חש כאן, היכנשהו, מין ישראליות כזו, שאני לא יודע לשים את האצבע עליה במדוייק, אבל היא כאן.
שיר על החיים הלא פשוטים, ועל האהבה שמנצחת הכל, כולל את הזמן.
תהנו,
הסתבכו לי שרוכים בשיטוט בדרכים כל כלב עזוב היה לי כאח ואם היה עלי לעבור זאת שוב הייתי עובר זאת שוב איתך
בגיל שלושים החיים קשים ונפשי עוד כמהה אל הרגע הרך ואם היה עלי לעשות זאת שוב הייתי עושה זאת שוב איתך
כוכבי האהוב כה זוהר ועצוב ויפה כמו חלום צבעוני ומסובך אם היה עלי לעשות זאת שוב הייתי מגלה זאת שוב איתך
הילדים ישנים ואת לא חשוב ואני כותב את שירי במטבח ואם היה עלי לכתוב זאת שוב הייתי כותב זאת שוב איתך
