29 בספטמבר 2010

the first of a million kisses

1988. אם קיץ 1967 היה הקיץ של האהבה בארצות הברית, 1988 היה הקיץ של האהבה שלי, עם פסקול נאיבי שהיה מורכב מהביטלז, הפינק-פלויד, סוזאן וגה, טורי אמוס, והשירים שהשמיעו ברדיו בשעות המוזרות, כמו התכנית המאוחרת של דובי לנץ.

שמעת על פיירגראונד אטרקשן? היא שאלה אותי.
אלה ששרים perfect, אמרתי.
בדיוק, היא אמרה. it's got to be perfect.

חייכתי וקניתי לה את הקסטה, אבל לעולם לא מסרתי לה אותה, שכן היא נתקעה על הווקמן שלי לזמן ארוך, שנמשך עוד הרבה אחרי שהיא הלכה.

פיירגראונד אטרקשן היתה להקה של אלבום אחד, אבל איזה אלבום. הסגנון הוא פולק-ג'אז-ניו אורלינס-מלודי, והשירים כולם על אהבה, שהיא לפעמים קרובה (a smile in a whisper), לפעמים בלתי מושגת (find my love), ולפעמים נכזבת (claire). אבל תמיד עוצמתית, תמיד רגשית, ותמיד כזו שצריך לקרוא את שמה בכל רחוב.

אז לחצו פליי, ועשו את הבוקר שלכם מהצלילים האקוסטיים היפים של המיתרים והתוף, ומקולה המרשים ורב הביטוי של אדי רידר (שעד היום ממשיכה בקריירת סולו מרשימה). יהיה לכם נעים.

תהנו.





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה