27 באוגוסט 2010

ביום מסה

שיר מעניין של משה טבנקין, משורר ישראלי יליד 1917, שכתב כל חייו, ועסק בהוראה וחקר ספרות.

השיר הולחן על ידי מתי כספי ב 1974, והוא חרות באנתולוגיה הישראלית.

המילים עצובות וגורליות, מתאים לחיים שלנו כאן, לפחות לפעמים.

בבגוד באדם דרכו –
מארבע רוחות העולם
רגליו יוליכוהו שולל –

אל מחוז אין בו חפץ

מערה יער – אטום.
שחללו – בלוי
שעיגולו – חתום.
שעפרו – קלוי.

שאין בו אבן על אבן

שאין בו ענף לקושש.
שאין בו פחמי כירים.
אין בו לחם.
אין אש
אין מים.

שבו יש
מלוא חופנים
רק אפר.



תהנו






‏2 comments:

  1. אני אוהבת, כשאתה דולה עם "פנצטה" את השירים הנפלאים, שביום יום עוברים לנו על יד האוזן. תודה על הזרקור שכיוונת לשיר הפלאי הזה.

    המילים ראויות שינערו האבק מעליהן וילמדום בבתי-הוראה ובתי ספר.

    תודה !

    השבמחק
  2. הלחן , העיבוד והביצוע של מתי כספי הם תזכורת למופלאות המוסיקלית ששרתה עליו בימים ההם. איך שיר קצר ועוצמתי עבר כה נפלא במוסיקה.

    השבמחק