right down the line

זה שיר מ 1978של ג'רי רפרטי. השיר הופיע באלבומו השני, ולמעשה הוא אחד משני השירים שלו שהצליחו יותר מהאחרים (השני הוא בייקר סטריט).

למרות שהשיר פופי וקליל, יש בו אוירה של נינוחות, עם מילות אהבה יפות וכנות, מנגינה וקולות נעימים, וגם זכרונות של ילדות.

כך או כך, לחצו פליי ועצמו עיניים. בתוך כל הבלאגן תמיד בסוף יהיה את השיר הזה.

תהנו,

my own good home

אלה הגריזלי בר, הרכב המשלב כלים חדישים וקלאסיים, קלידים וקולות (במיוחד קולות), בסגנון שמסתובב יפה מסביב לרוק ולפסיכדלי. מיוחד.

תשמעו אותם בשיר שנקרא ready, able. מתוך האלבום האחרון שלהם.

תהנו.

בכיס אויר

אפשר לשמוע את אלבום הבכורה של רוני אלטר בבאנדקמפ, שזו בהחלט סיבה טובה ללחוץ ולשמוע את השירים היפים שהיא מלקטת בקפידה רבה במשך תקופה ארוכה.

זה השיר הראשון שמתוך מילותיו גם נבחר שם האלבום. מילים עדינות של כאב.

under the tree of life

זה השיר הפותח את האלבום שיצא בימים אלה של בלונד רדהד, שאני מניח כי רובכם מכיר או שמע על, כי היא פועלת  מעל 15 שנים, ומחזיקה עדין בסגנון ייחודי שנע בין אלקטרוני לבין רך לבין רוק כשהקול המסתורי-מעניין של הזמרת מוסיף למוזיקה הזאת נופך מיוחד.

בקיצור שווה לשמוע. תהנו,

take it slow

פייסט (אני מקווה שככה אומרים, באנגלית זה Feist) היא זמרת יוצרת יצירתית ומוכשרת מאוד ממוצא קנדי, שרה לבד, וגם כחלק מהרכב אינדי, כבר עשר שנים. קול רך ומלודי, וגם מוזיקה טובה ואישית.

השיר הזה נקרא my moon my man ואני אוהב אותו מאוד. אני בטוח שגם אתם תהנו.

תהנו,

עד הסוף

זאת גל דה פז. זמרת וכותבת ישראלית. שהשירים שלה הולכים לכיוון הבלוז הרוק והאמריקאי, ועם קול עמוק ונוכח עושה עבודה נפלאה.

ביוני השנה היא הוציאה את אלבום הבכורה שלה, שהוא מלא מלא אנרגיה ומוזיקה טובה.

זה שיר מתוכו, שנקרא ניקול מתפוררת.

תהנו.

לונדון

החשמליות היתה להקה שהביאה יחד לתקופה קצרה חלק מאנשי פונץ' עם חלק מאנשי פוליאנה פרנק, שחברו יחדיו, ניגנו, והוציאו בשנת 2000 אלבום קסום, שאני מניח שכבר לא ניתן למצוא אותו בחנויות, אבל מעניין יהיה לחפש. אפשר פה ושם למצוא את המוזיקה שלהם ברשת.

שירים שבכולם אפשר לשמוע את האהבה למוזיקה, לונדון הוא השיר הפותח את האלבום.

תהנו,

dear mr president

זאת פינק. זמרת יוצרת אמריקאית שאני מניח שרובכם מכירים. הסגנון שלה נע בין פופ לרוק, מוזיקה קליטה ודומיננטית, עם קול טוב שעובד.

אבל השיר הבא פחות מאפיין אותה, היא כתבה אותו כשיר מחאה נגד מדיניות ג'ורג' בוש (הבן) אבל האמת שהוא מתאים לכל מנהיגות בעולם, שלא פותחת את עיניה באמת. לשיר הזה גם חברו האינדיגו גירלז, אני מניח שזה היה בגלל שהן מבינות דבר או שנים במחאה ובפולק, וביחד יש כאן ביצוע יפה ומעניין.

תקשיבו,

oh yeh-eh

מתוך כל המוזיקה שאני שומע, תפסה את האוזן שלי להקת הבנות הזו, שעושה אינדי-פופ שהוא בעיניי מרתק. בעיקר בזכות הרמוניית הקולות והלחנים המעניינים, המקפצים מסגנון לסגנון. מוזיקה שנשמעת בהתחלה לא מחייבת ואולי קצת בוסרית גורמת לך לתופף על השולחן, או על ההגה, ולהקשיב. יש כאן משהו.

השיר שאני רוצה להשמיע לכם נקרא 'keep on runnin והוא בדיוק עושה את כל מה שסיפרתי לכם. כדאי.

תהנו,

אני לא מגלה

שיר נפלא של עינב ג'קסון כהן. יש בהחלט מצב שזה השיר שלה שאני הכי אוהב.

הסינרגיזם של הקול עם הפסנתר. והמילים הנוקבות, המדוייקות. הגדרה ליחסים.

תהנו,

nothing simple

שיר חמוד של הקראנבריז. בסגנון הסלואו, אבל הסלואו המתחכם.

המילים פשוטות, מילות אהבה, קירבה, חום, געגוע, אבל הקול המיוחד של דולורס או'ריורדן (הצלחתי לכתוב את זה בעברית), לא מניח לך, הוא גורם להתאהב, להתרגש, ולרצות לשמוע.

תהנו.

fire

שיר מעניין של REM שנראה לי מתאים למוצאי החג. ואני שמח שהגירסה האקוסטית שלו מסתובבת ברשת, כי אותה אני יותר אוהב. בגלל עירומה, נקיונה, חדות הזעקה שבה.

שיר שבמעט מילים מנסה לעסוק במהות האהבה, ובמחזוריות המעניינת שלה, מה קורה בה, ומתי לא קורה. אבל (וכאן יש אבל) דבר אחד בטוח יש כאן.

אש.

המילים הנכונות

היום יום כיפור, והשיר של טרייסי צ'פמן הוא שיר נפלא ליום הזה.

שנים עוברות, ועדין
אתה לא יכול לומר - סליחה
אתה לא יכול לומר - סלחי לי
אבל אתה יכול לומר - יקירה, את יכולה לחבק אותי הלילה?


קשה לומר סליחה, אבל, למרות זאת, צריך שיהיה קל לסלוח.
צריך שיהיה לנו קשב למילים הנכונות.


היום יום כיפור. יש הנוהגים היום להסתכל בפנים, להסתכל סביב, ולהרהר במעשים. ועם חלק מהמעשים והאנשים לנסות להתפייס, או לסלוח. ולפעמים גם לשנות בעצמנו, ובתוך עצמנו.


אז תקשיבו, והלואי שיהיה בלבכם להתפייס, לסלוח, ולשנות, ושתדעו למצוא את המילים הנכונות, שלכם, ושל אחרים.

תהנו.

i'm special

אין לי הרבה. אבל,

אני מיוחדת. ואתה תשים לב.

איך?

אל תדאג..

השיר היה השיר הראשון שפרסם את הפריטנדרז בתחילת שנות השמונים. הסיפור המפורסם הוא שכריסי היינד שנאה את השיר, וזה מאוד הפתיע אותה שהוא הצליח. אני מניח שעם הזמן היא למדה להנות ממנו, כי זה שיר נורא כיפי, עם הקצב הזה, אחד-שתים-שלוש-ארבע של גיטרות, מיוחד, שמאוד מתאים לקול המעניין-מסתורי של היינד, תקשיבו איך היא משתמשת בו.

מה נשאר להגיד - תהנו,

to love or to hate

שיר מופלא מסוף שנות השמונים של פיטר מרפי.

הקול המיוחד שלו, העמוק, הדומיננטי, האמין. נקי, מלווה רק בגיטרה. מספר לנו על רגשות בוערים, על אהבה מוזרה,
כי היא לא לבד שם, אלא היא חלק מחוויה שיש בה המון. גילוי, התפכחות, זעם, וכן, שנאה.

אפשר לבחור בנתיב, ואפשר שלא.

והמנגינה הזאת, בסוף השיר, המגיעה מרחוק, כמו אופק. אולי מנסה לפתור.

תהנו,