עוד מהפכן

אדי גרנט הוא זמר שקשה להגדיר אותו. בלי ספק יש כאן רגאיי, אבל גם פופ לא חסר. הוא שר שירי אהבה והוא שר שירי מחאה.

אדי גרנט התפרסם כבר בסבנטיז, אבל את התקליט שלו אבא שלי קנה ב 1982, זה היה מפתיע מאוד וחדש מבחינתי, הקול המחוספס-אקורדיאוני, יחד עם הסגנון הקצבי, והמשחקים הפשוטים בסאונד גרמו לי להנות מאוד מהמוזיקה.

אדי גרנט פרסם כמה אלבומים, אבל פחות מפורסמים מאלו שהוציא באייטיז, בסוף שנות השמונים הוא הקים אולפן הקלטות, בג'מאיקה, אם אני זוכר נכון, והמשיך לעשות מוזיקה טובה גם לזמרים אחרים.

השיר שלו שאני רוצה להביא לכם הוא לאו דוקא מהמפורסמים שלו, אבל הוא שיר מחאה יפה על חייו הלא-נעימים של עוד מהפכן.

תהנו,

עזה כמוות

the the הם הרכב מוזיקלי בריטי שנמצא כאן מאז סוף שנות השבעים, המשתנה כל הזמן, כאשר הציר המרכזי שלו הוא הזמר והיוצר מאט ג'ונסון.

the the שרים בעיקר על כאב האדם הבודד בעולם שהולך והופך רע ומאיים. מביטים מבט פנימי ומחפשים תובנות לנוכח סיטואציות קשות.

הטקסטים המעניינים נצבעים במוזיקה שיש בה גם אלקטרוניקה וגם כלים ותיקים, והיא תמיד דרמטית, חודרת, ומרגשת.

השיר שאני רוצה להשמיע לכם הוא love is stronger than death. אהבה נפלאה, אבל גם מוות.

מוזיקה טובה,

מילים

שיר שאני מאוד אוהב של טוקסידומון, הרכב ייחודי שנמצא כאן מאז 1977, אבל נשמע רלוונטי כל הזמן, במיוחד בזכות הנסיוניות וההעזה שלהם, שמסתבר שהשתלמו מאוד.

השיר יצא ב 1985 באלבום holy wars שיצא ב 1984.

אני אוהב את המקצב החוזר, והשריקה הזאת, המעניקים מסתוריות לטקסט היפה, ולדרך בה הוא מושר.

איך בשקט שלך אמרת לי הכל.
ואיך אני רוצה שתגידי לי את המילים האלה שוב.

תהנו.

מדרדאוס

אני רוצה להכיר לכם את מדרדאוס.

מדרדאוס, הרכב פורטוגלי שהתחיל את דרכו בליסבון, בשנת 1985. בהרכב המקורי היו גיטריסט קלאסי, קלידן, נגן אקורדיון, וזמרת נפלאה אחת, תרזה סאליירו, בעלת קול שהוא לא פחות משמיימי.

המוזיקה של מדרדאוס מושפעת מהמוזיקה המסורתית הפורטוגלית. השירים הם שירים מלודיים מאוד, מאופיינים בשקט פנימי, כמיהה, ועצב.

אוקיי, עכשיו אני צריך להכניס אתכם למים הקרים.

לחצו פליי, התעלמו ממריה המציירת את השיר, היא לא קשורה, אבל זאת הגירסה הכי טובה שמצאתי ביוטיוב, ונמשיך.



נכון יפה?

נכון תרזה סאליירו שרה כמו מלאך?

מצויין. עכשיו שאנחנו מסכימים אני מצרף כאן את האנתולוגיה של הלהקה, שיצאה ב 2007. את השיר הראשון בודאי תזהו, קצת טחנו אותו, אבל גם הוא שיר נפלא, והוא שפרסם את הלהקה בהתחלה. אבל הפרסום הרחב יותר שלה היה בעקבות הסרט 'סיפור ליסבון', של וים ונדרס, שהתבסס על הלהקה עצמה ועל שיריה היפים, שנאספו באלבום ainda.

אלא שמאז, צריך לומר בעצב, הלהקה עברה זעזוע פעם אחת בעקבות החלפת שני נגנים, המוזיקה לא השתנתה, ואפילו קיבלה כיוון מודרניסטי נעים, אבל ב 2007 עזבה תרזה סאליירו את הלהקה לטובת קריירה עצמאית. הלהקה המשיכה, והוציאה שני דיסקים מאז, אבל זה לא אותו דבר.

אז זו האנתולוגיה, ובהמשך אשמיע עוד שירים של מדרדאוס, ושל סאליירו.

תהנו,

חיוך אחד יסמן לך את הדרך

דנה בקר היא זמרת וכותבת, שנתגלתה בלהקת פונץ', בהתחלה כזמרת ליווי, אבל די מהר עברה לקדמת הבמה, בשני שירי סולו.

הקול המיוחד שלה הוא דומיננטי ומושך, ותמיד משאיר בך משהו.

בתחילת השנה היא הוציאה אלבום סולו, 'זכרונות שקורים עכשיו', שאת כל השירים בו כתבה היא, והלחנים הם של גיטריסט פונץ' אלי שאולי. אפשר לשמוע את כולו בבנדקאמפ.

שיר שלה שאני אוהב במיוחד, ורוצה להשמיע לכם, הוא 'חיוך אחד יסמן לך את הדרך'.
נכון יפה?

תהנו.

את הלילה שלך מרגיעים

שיר אהבה עצוב של אלתרמן. הלחין עודד לרר, שהלחין גם את סליחות, שר יוסי בנאי.

כל מילה נוספת מיותרת.

תהנו,

החיים בחזקת שתיים

שיר אהבה קטן של האינדיגו גירלז. נעימת גיטרה, וצירוף הקולות המיוחד של השתיים. הסתכלות יפה אל תוך האהבה של שני אנשים, והפזמון הוא האלגברה של החיים, שהם תמיד יותר מאחד ועוד אחד:

אוספים את הכל לסכום האהבה
מכפילים את החיים בחזקת שתיים

השיר יצא בשנת 1994 באלבום swamp ophelia.

תהנו,

hang the rich

רובי רוברטסון התפרסם בהרכב the Band, כאחד הגיטריסטים הטובים בעולם, וב 1987 הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו.

מתוכו אני רוצה להשמיע לכם שיר שאני מאוד אוהב, סיפור אהבה לצלילי מנגינה מתקתקה ומסתורית, היכנשהו במורד הנהר המשוגע.

תהנו.

אשמה

היום הייתי נורא עסוק וקצת לחוץ, אז לא ארחיב יותר מדי בדברים.

השיר שאני רוצה להשמיע לכם הוא guilt של מריאן פיית'פול, מתוך האלבום broken english שיצא ב 1979.

שיר רציני, וחזק מאוד על תחושת אשמה. אשמה שלא ברור מה סיבתה, והאם בכלל צריך להרגיש. אבל אשמה שורשית. דתית.

המילים נפלאות (למרות שלא הצלחתי להבין למה היא מתכוונת ב "i never stole a doll from lovecraft").

תהנו,

רוצה לדעת

לחצו פליי, נדבר.



גרייטפול דד הם הרכב מוזיקלי מופלא, רב סגנונות, הפועל מאמצע שנות השישים.

בשנת 1970 היתה הפריצה הגדולה שלהם עם האלבום Workingsman dead, שלקח כיוון יותר הרמוני ,ואולי קצת יותר קליט מהסגנון הבלוזי שאיפיין אותם עד אז.

מתוך האלבום הזה עורר רושם שיר מעניין בשם uncle John's band (התייחסות לשיר של אירווינג ברלין Alexander's Ragtime Band מ 1911). ובתוכו המנגינה, שקטעים ממנה נשאבו מלחנים מזרח אירופאים, והרמוניית הקולות, שההשראה אליה היתה המוזיקה של קרוסבי סטילז ונאש.

come hear uncle john's band
by the riverside
got some things to talk about
here beside the risin' tide

והטקסט, שהוא טקסט מפוכח של סוף שנות השישים. קריאה לדור השלום והאהבה לפקוח עיניים כנגד המציאות הפוליטית של תחילת שנות השבעים. או כמו שניסחו את זה בשיר בצורה יפה.

when life looks like easy street, there is danger at your door

אני התחברתי לשיר הזה דרך הביצוע היפה יפה של האינדיגו גירלז, הרכב שאני מאוד אוהב. ובגלל זה שמתי את הגירסה שלהם בהתחלה. אבל בשביל ההקשר ההיסטורי, הנה הגרייטפול דד.

תהנו.

בכורה

אני לא צריך לספר לכם על ביורק. אם אצטרך, המקלדת תתפוצץ סופרלטיבים, ואני היום לא בקטע של סופרלטיבים.

ביורק כותבת מוזיקה מהנשמה אל הנשמה. הדרך שבה היא הולכת, מילדותה ועד היום, היא דרך של התפתחות מוזיקלית, פקיחת אוזנים, אומץ לנסות כיוונים חדשים. ולהגיע לתוצאות, שהן, לטעמי, תמיד, יפות.

אלבום הסולו הראשון של ביורק יצא ב 1977, באיסלנדית. אבל אלבום הבכורה הבינלאומי שלה, debut, יצא ב 1993. לא היה דבר כזה לפני, ולא היה דבר כזה אחרי. בסגנון המשתנה משיר לשיר, מלודי-אוריינטלי, דיסקו-אלקטרוני, דרמה-הוליוודית, ומה לא. מנגנים כאן כלים חדישים יחד עם נבל ואקורדיון, טקסטים העוסקים בחברה האנושית, ובאהבה פשוטה.

אני מחזיק לאלבום הזה חסד. במיוחד בזכות שירי האהבה והגעגועים שלו. ברגעים מלאי רגש, אפשר היה לשים את הקסטה, להריץ קצת, ולעצום עיניים.

בוא אלי
אני אדאג לך
הבניינים שלך עולים באש
אתה יכול לקפוץ
אני אתפוס אותך
ואני אחפון אותך
(come to me)

איך מכל האנשים בעולם
רק אחד עושה אותי שלמה
מילה אחת בטלפון
אני שמחה
נגיעה אחת
אני מרחפת
(aeroplane)

אלבום השבוע שלי הוא debut, ואתם מוזמנים להנות ממנו, וגם מביצועים מאוחרים יותר, המבטאים גם את המוזיקליות שביורק צועדת בה עם השנים, של השירים האלה.

תהנו.


come to me




aeroplane



והנה האלבום.

לעוף

אתמול היתה ההופעה של סוזאן וגה בחוות רונית. סוזאן וגה, זמרת נפלאה, היתה מאוד נחמדה, וקצת צרודה, אבל שרה היטב ובאופן מהוקצע את השירים היפים שלה. היה ממש אפשר להתחבר למוזיקה, ולאמיתיות שבה.

חיממו את סוזאן וגה שתי זמרות. שרון קרלן ושירה גבריאלוב שהיו נפלאות גם הן.

שרון קרלן, יוצרת מוכשרת, שכותבת ושרה בצורה נעימה ורגישה, השתתפה בפרוייקטים רבים, והוציאה דיסק בשנת 2007. הנה השיר הפותח את הדיסק. תהנו.

הולכים לישון

לחצו פליי, ונדבר



רגע, זה קאבר בעצם, או המקור?

או אולי זה המקור?



I go to sleep נכתב ב 1964 על ידי ריי דייויס, מוזיקאי מוכשר, ובעצם שם נרדף (יחד עם עוד שמות) ללהקת הקינקס (עוד נדבר על הקינקס). דייויס כתב את השיר כמתנת הולדת לאשתו ובתו, וכמחווה, שלח אותו לזמרת פגי לי, ששמחה עליו והקליטה אותו ב 1965 (השיר השני ששמתי).

השיר תפס את אוזנם של זמרים רבים, ביניהם גם שר, ואפילו הקינקס עצמם הקליטו ושרו לפעמים את השיר בעצמם, השיר ששמתי ראשון הוא הקלטת דמו של הקינקס, שיצאה מאוחר יותר.

ואיך נולד הביצוע המוכר יותר של הפריטנדרז? ובכן בשנות השבעים והשמונים דייויס היה נשוי באופן כזה או אחר לכריסי היינד, וב 1981 עבד איתה ביחד על כמה שירים (הפריטנדרז עשו גם עוד קאברים לקינקס) מכאן נולד הביצוע הכל כך יפה של השיר על ידי הפריטנדרז.

שילוב נפלא של הקול המעניין והמסקרן של כריסי היינד, הליווי, מה שנשמע כמו חצוצרה רחוקה, הפריטה על הגיטרה. הזמנה לעצום את העיניים, לדמיין, ולאהוב.

תהנו.

אין לי מושג

אני מאוד אוהב את האינדיגו גירלז, צמד פולק-רוקי אמריקאי, שיום אחד אספר לכם עליו יותר. אני באמת לא מבין למה לא משמיעים אותן ברדיו, כי כל שיר שלהן פנינה, ויש להן שיר לכל מצברוח.

את השיר שאני שם לכם אני מאוד אוהב. שיר של אחד שעוזב הכל. פשוט מפסיק לחפש תשובות, גם לא באנשים, לא מסתכל אחורה, ולא פוחד להיות לבד. אין בזה ביטחון, אבל זה הולך.

תקשיבו להן, אני יודע שלפעמים לוקח זמן לגרובשארק לעלות, אבל זה שווה את השיר המהנה-בפשטותו הזה.

תהנו,

לראות בלילה

סוזאן וגה מבקרת בארץ בסוף השבוע. אני מאוד אוהב את סוזאן וגה, ובהופעה האחרונה שלה אפילו זכיתי לפגוש בה מאחורי הקלעים ולהגיד לה את זה.

הייחוד בשירים שלה הוא הטקסטים האינטיליגנטים, הדימויים הציוריים, והסגנון האישי מאוד. הלחנים הם לרוב שקטים ונעימים, ואפילו בקצביים יותר יש משהו קאמרי.

אני רוצה להשמיע לכם שיר שלה, שיר ששר הורה לילדו, אולי שיר ערש. המילים עדינות וחכמות.

סוזאן וגה שאבה את ההשראה לשיר מפואמה צרפתית בשם "Juan Gris" מאת Paul Eluard



כשיורדת החשיכה
הפחד גובר
הגבול מיטשטש
הדברים נמחקים

אני אלמד אותך לזהות
אני אלמד אותך לראות


אני אגן עליך
אשתדל להיות לך יום
וככל שאוכל, אלמד אותך
את ראיית הלילה

תהנו.