דו שיח שבין האדם לתקוותו, משל על המקום הזה שבין הסבל לאושר, המצטמצם לעיניה של יונה ובפיה עלה של זית.
משל נוח של נתן יונתן, המביט בעיני היונה ומבקש תשובה.
עד מתי נישאר לבד. עד מתי נישאר כאן ולא נדע.
כי כבר אין כח.
הלחן היפה הוא של שלמה ארצי, שגם שר את השיר. האלבום היה גבר הולך לאיבוד, שלמעשה פתח את הדרך לקריירה המוזיקלית שלו, אחרי שכמעט אבדה תקוה. כמו היונה.
תהנו,
אני לא מאוהבת כעיוורת, כשמדובר באייקונים כמו שלמה ארצי. אני מודה, שלא כל דבר שהוא יצר, אוהבת.
השבמחקאת הלחן הזה אני אוהבת, ויותר מכך העובדה שיצר לחן יפה כל כך למילותיו של נתן יונתן.