אדי גרנט הוא זמר שקשה להגדיר אותו. בלי ספק יש כאן רגאיי, אבל גם פופ לא חסר. הוא שר שירי אהבה והוא שר שירי מחאה.
אדי גרנט התפרסם כבר בסבנטיז, אבל את התקליט שלו אבא שלי קנה ב 1982, זה היה מפתיע מאוד וחדש מבחינתי, הקול המחוספס-אקורדיאוני, יחד עם הסגנון הקצבי, והמשחקים הפשוטים בסאונד גרמו לי להנות מאוד מהמוזיקה.
אדי גרנט פרסם כמה אלבומים, אבל פחות מפורסמים מאלו שהוציא באייטיז, בסוף שנות השמונים הוא הקים אולפן הקלטות, בג'מאיקה, אם אני זוכר נכון, והמשיך לעשות מוזיקה טובה גם לזמרים אחרים.
השיר שלו שאני רוצה להביא לכם הוא לאו דוקא מהמפורסמים שלו, אבל הוא שיר מחאה יפה על חייו הלא-נעימים של עוד מהפכן.
תהנו,
אדי גרנט התפרסם כבר בסבנטיז, אבל את התקליט שלו אבא שלי קנה ב 1982, זה היה מפתיע מאוד וחדש מבחינתי, הקול המחוספס-אקורדיאוני, יחד עם הסגנון הקצבי, והמשחקים הפשוטים בסאונד גרמו לי להנות מאוד מהמוזיקה.
אדי גרנט פרסם כמה אלבומים, אבל פחות מפורסמים מאלו שהוציא באייטיז, בסוף שנות השמונים הוא הקים אולפן הקלטות, בג'מאיקה, אם אני זוכר נכון, והמשיך לעשות מוזיקה טובה גם לזמרים אחרים.
השיר שלו שאני רוצה להביא לכם הוא לאו דוקא מהמפורסמים שלו, אבל הוא שיר מחאה יפה על חייו הלא-נעימים של עוד מהפכן.
תהנו,
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה