ההלך העייף

 בלילות הסתיו הוא אחד השירים שאני אוהב במיוחד.

אני אוהב את המילים המיוחדות, המציירות ציור רחוק ומעניין, ובכל פעם שמגיעים לשורה של ההלך העייף, רעד עובר גם את בשרי, מהתרגשות. כל פעם.

ומהמוזיקה היפה של שם טוב לוי, ומהשירה המשותפת של לוי ורביץ, חברי להקת "ששת".

המילים, כמו שאתם ודאי יודעים, הם של הסופר והמשורר דוד פוגל, שחייו לא היו פשוטים, ושנספה בשואה, בגרמניה, בשנת 1944.

ועם היסטוריה כזאת, מה עוד אפשר לומר.

בְּלֵילוֹת הַסְּתָו

נוֹפֵל בַּיְעָרִים עָלֶה לֹא-נִרְאֶה

וְשׁוֹכֵב דּוּמָם לָאָרֶץ.

בַּנְּחָלִים

יִקְפֹּץ הַדָּג מִן הַמַּיִם

וְהֵד נְקִישָׁה לַחָה

יַעַן בָּאֹפֶל.

בַּמֶּרְחָק הַשָּׁחוֹר

נִזְרָעוֹת דַּהֲרוֹת סוּסִים לֹא-נִרְאִים

הַנְּמַסִּים וְהוֹלְכִים.

כָּל אֵלֶּה יִשְׁמַע

הַהֵלֶךְ הֶעָיֵף

וְרַעַד יַעֲבֹר אֶת בְּשָׂרוֹ.